Twitter Weekly Updates for 2010-07-11
- Retune The Body With A Partial Fast : NPR http://su.pr/5XuWcM #
Powered by Twitter Tools
Powered by Twitter Tools
Powered by Twitter Tools
Powered by Twitter Tools
Powered by Twitter Tools
Powered by Twitter Tools
היום ראיתי שבדיקות המעבדה האחרונות שלי מצביעות על כולסטרול קצת… מעל הרצוי. מיד הזמנתי את עצמי לשיחה חמורה בנושא.
זה קורה לי כמעט בכל יום. מטופל מוזמן לשיחה על בדיקות הדם שלו, על המשקל, או, על לחץ דם.
אנחנו משוחחים על תזונה, על פעילות גופנית, והשאלה הנפוצה ביותר שאני שומע היא – "אז מה אסור לי לאכול?".
לפני ההתמחות ברפואה אינטגרטיבית ידעתי מעט מאוד על תזונה. מוזר שבקושי מלמדים את הנושא בלימודי הרפואה, או, בהתמחות לאחר מכן.
אינני מחבב את צורת המחשבה הזו. בדיון על תזונה אני מעדיף להתרכז בכללים פשוטים לאכילה נכונה ולא באיסורים. אני גם לא אוהד של תפריטים מדוייקים ומורכבים, גם כאן הסיכוי לכישלון ותסכול גדול.
תכנית תזונה טובה צריכה להתחיל מהפרט אבל להקיף את המשפחה כולה. החל מהמזון שקונים בסופר, דרך הבישול, ההגשה והאכילה. תזונה נכונה היא הרבה יותר מהאוכל ממנו היא מורכבת.
מזון ומשקה הוא הכוח המניע מאחורי קשרים חברתיים. הוא השמן במנוע המשפחתי, הדלק שמסובב את העולם האנושי.
אני מעדיף לדבר על ההנאה שבאכילה, על מה מותר, ואיך כדאי. ולא על מה שאסור.
כאשר אני משוחח עם המטופלים שלי על תזונה אני מדבר על מספר כללים פשוטים שלמדתי מספריו של מייקל פולאן, ובמיוחד ספרו In Defence of Food. הכלל החשוב ביותר הוא :
כלל אצבע טוב אומר שלא כדאי להכניס לפה מזון שסבתא שלנו לא היתה מזהה כאוכל. הכוונה היא בעיקר למזון מעובד שעבר במפעל, ואליו הוספו חומרים נוספים בכדי להאריך את חיי המדף, לגרות את בלוטות הטעם, או, להוסיף צבע וריח. ההמלצה היא לאכול מזון קרוב ככל האפשר לצורה בה הוא מגיע מן הטבע.
מחקר חדש ומעניין בדק את ההשפעה הלבבית של בשר בקר מעובד, (נקניקיות, המבורגרים וכדומה), אל מול בשר בקר לא מעובד.
המחקר שניתח מספר מחקרים במשותף הראה שצריכה של בשר אדום לא מעובד, (100 גרם ביום), לא הוביל לסיכון מוגבר לתחלואה לבבית. לעומת זאת צריכה יומית של בשר בקר מעובד הובילה לעלייה בסיכון לתחלואה לבבית וסוכרת.
מה ההבדלים המרכזיים בין מזון מעובד למזון שאינו מעובד? ראשית, ההכנה דורשת הרבה פחות מאמץ. ניתן להכינו בקלות, ולאכול יותר ממנו. מזון שדורש מאמץ – ייאכל פחות. למזון המעובד מוסיפים מלח רב, שומן בתכולה גבוהה וחומרי טעם וריח. מזון מעובד נאכל "על הדרך" – ברכב, בעמידה, על שולחן העבודה.
איך נזהה מזון מעובד? לרוב הוא מגיע באריזה, על התווית נראה שהוא מכיל מרכיבים רבים, ובמקרים רבים חומרים שאנחנו לא מזהים או אפילו לא יכולים לאמר בקול.
תנועה חברתית : מעבר ממזון מעובד לאוכל ראשוני הוא חלק מתנועה חברתית רחבה. אנשים ברחבי העולם מתחילים לאכול לאט. להכין את האוכל לאט. להנות מההכנה, העריכה והצורה. ארוחות משותפות בקרב משפחות, ובחברה הוכחו במחקרים רבים כתורמות למניעת השמנה ולחיי משפחה בריאים.
זהו. הבטחתי. בלי המבורגר ונקניקיה. ממחר. בטוח מחר.
לילה טוב.
לאחרונה הקטנה הלכה לשחק אחר הצהריים אצל חבר. בשיחת הטלפון האמא שאלה האם הקטנה אלרגית למזון כלשהוא. השאלה הזו ברורה מאליה ונפוצה הרבה יותר בצפון אמריקה, אבל המודעות לאלרגיות או לחוסר סבילות למזון הולכת ועולה בעולם בשנים האחרונות.
"אני אלרגי לחלב". "קפה עושה לי רע, בצק גורם לי לתחושת נפיחות איומה בבטן"…
משפטים שכולנו שומעים יותר ויותר בשנים האחרונות.
אפשר קצת סדר בבלאגן?
אלרגיה למזון – היא תגובה של מערכת החיסון למזון שאנו אוכלים. בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על "אלרגיות" למזון – ובלפעמים נדמה לעיתים שכולם רגישים למזון זה או אחר.
ההבדל בין אלרגיה למזון לבין אי סבילות למזון הוא משמעותי. אלרגיה למזון זו תגובה של מערכת החיסון – שיכולה להציג את כל התופעות המוכרות של אלרגיה. פריחה, נזלת, דמעת או דלקת עיניים אלרגית, קוצר נשימה, גרד, עד כדי תגובות מסכנות חיים לעיתים נדירות.
מאמר חדש ב JAMA עושה סדר במידע החדש בנוגע לאלרגיה למזון. במאמר סקרו את כל המחקרים בעשור האחרון בנוגע לאלרגיות למזון והגיעו למסקנות העיקריות הבאות :
המזונות הנפוצים ביותר שעלולים ליצור אלרגיה הם פירות ים ודגים, בוטנים, אגוזים שונים, וביצים. בקרב ילדים הגורמים הנפוצים הם ביצים, חלב (במיוחד בתינוקות ופעוטות).
אלרגיה למזון עלולה להיות מסוכנת, ואנו חושבים עליה בכל פעם שיש פריחה אלרגית, תופעות אלרגיות טורדניות אחרות, לעיתים חומרת הבעיה מצדיקה בדיקות ספציפיות, ופעמים אחרות – הרופא מחליט להימנע מאחד מהמזונות הנפוצים או מכולם גם יחד (נסיון טיפולי).
תאוריה מעניינת היא תיאוריית ההגיינה – או סינדרום נקיון היתר . המחשבה היא שנקיון היתר וחוסר החשיפה שלנו לאלרגנים בטבע בגיל הנכון גורמת לתגובתיות יתר של מערכת החיסון ויצירה של אלרגיות ומחלות דלקתיות. התיאוריה מסתמכת על מחקרים שונים אך בעיני המעניינים ביותר הם אלו המשווים בין שיעור האלרגיות, האסטמה והמחלות הדלקתיות בקרב אוכלוסיה מערבית ובין השיעור שלהן במדינות מתפתחות. טיפלתי במשך שבע שנים בעולים מאתיופיה. שיעור האסטמה, האלרגיות, ומחלות אחרות של המערכת החיסונית היה זעום. המחקרים מראים גם שעם השנים לאחר ההגירה ישנה עלייה בשיעור המחלות האלו בקרב העולים.
אני חושש שאורח החיים שלנו – מנותק מהטבע, ללא פעילות גופנית, בניקיון מוגזם, תזונה מוגבלת מבחינת מרכיביה ומזון מעובד שעבר תהליכי סטריליזציה מגבירים את הנטייה לרגישות למזון, ויותר מכך, לפחד ממזון.
אכילה "תוך כדי", ברכב, בזמן הרצאה או פגישת עבודה, או לבד במקום בחברה, מנתקים אותנו ממרכיב חשוב בתרבות שלנו, ובגופנו.
מזון יכול להיות מקור נפלא לחיבור, להזנה, לרוחניות, לאהבה. וגם לנזק.
עוד מידע באתר האלרגיה והאסטמה הישראלי.
המידע בבלוג מייצג את דעתי האישית ומוגש כמידע כללי בלבד, ולהשכלה כללית של הקוראות והקוראים. הכתוב כאן אינו יכול להחליף ייעוץ רפואי אישי אצל רופא המשפחה.
חבר שלח לי ציטוט…
הרבה מהתלמידים שלי שואלים אותי איך המבוגרים כאן בקיבוצים נראים כל כך חיוניים, בריאים, צעירים לגילם.
התשובה שלי היא השימושיות.
הקהילה אחראית במידה רבה שתהיה להם תעסוקה, מטרה, תרומה, הערכה, איוואן איליץ' היה קורא לזה - חוסר תעסוקה שימושי. המחקרים מצביעים על הארכה משמעותית בתוחלת החיים, ו"זקנה מוצלחת" בקרב תושבי הקיבוצים.
בגילי – אחרי יום ארוך במרפאה או לפניו אני חולם על הפנסיה – על בטלה, ספרים, מיטה, אבל יודע בתוכי כרופא שמלווה אנשים בתהליך פרישה ושינוי בחיים, שכולנו, זקוקים לשימושיות. בגיל הפרישה השימושיות היא אחרת אבל לא פחות חשובה, ואולי אפילו יותר. הגוף אולי נחלש – אבל השימושיות – המטרה, שומרת על בריאותו. שימושיות 3.0 – שימושיות לגיל השלישי.
חבר טוב שלח לי את הציטוט (השימושי) הבא.
בהנאה.
The True Joy of Life
George Bernard Shaw
This is the true joy of life, the being used up for a purpose recognized by yourself as a mighty one; being a force of nature instead of a feverish, selfish little clod of ailments and grievances, complaining that the world will not devote itself to making (me) happy. I am of the opinion that my life belongs to the community and as long as I live, it is my privilege to do for it whatever I can. I want to be thoroughly used up when I die, for the harder I work, the more I live. Life is no 'brief candle' to me. It is a sort of splendid torch which I have got hold of for a moment, and I want to make it burn as brightly as possible before handing it on to future generations.
Powered by Twitter Tools
Powered by Twitter Tools