מכתב למטופלים

בימים אלה מסיימים דר רוברט סטרן ואני (אסי סיקורל), את עבודתנו כרופאי משפחה במרכז הבריאות רמת הנגב.
במרפאה תמשיך לעבוד דר גיל סמוחה שכטר שעובדת במרפאה בשנה האחרונה, ודר טל בקרמן שעבדה במרפאה כמתמחה לפני מספר שנים, וחוזרת למרפאה לאחר סיום סבבי ההכשרה של ההתמחות ברפואת המשפחה.
ד"ר סטרן מתחיל תת התמחות ברפואת כאב ואני ממשיך בתת התמחות בניהול רפואי בהנהלת סורוקה ובהנהלה הראשית של הכללית.
שנינו נשארים לעבוד וללוות את המרפאה, ומקווים לחזור לעבודה קלינית במרפאה שצפויה לגדול בשנים הקרובות.
בשנת 2010 כאשר בת שבע שוורץ – מנהלת המרפאה גייסה אותי לעבודה במרפאה, טופלו בה 250 איש. מרפאת בוטיק.
במשך (כמעט) עשור המרפאה גדלה והלכה, ומונה כעת יותר מ1300 מטופלות ומטופלים, והיד עוד נטויה. במקביל לגידול המרפאה נדרשנו להגדלת הצוות, לתוספת תקני אחיות, ורפואה, וממרפאה בה קבלת רופא התבצעה פעמיים בשבוע כיום מתקיימת קבלת רופאה כמעט בכל הימים.
משימת פיתוח שירותי הבריאות ברמת הנגב עמדה בראש סדר העדיפויות של כלל הצוות, כשלתפיסתנו שירותי בריאות איכותיים חיוניים לפיתוח אזורי מיטבי. במסגרת ההתרחבות הוקם ונפתח מבנה טיפת חלב, התווספו שעות רופא ופיזיוטראפיה, רפואה משלימה, גדל מספר האחיות במרפאה, בוצעו פרוייקטים רבים לקידום בריאות, ולאחרונה גוייסה מנהלת אדמיניסטרטיבית בעקבות פרישתה של רחל קלר המופלאה לגימלאות אחרי שנים של שירות איכותי למען תושבי האזור. רחל ממשיכה לשמחתי לסייע ולעבוד במרפאה כגימלאית.
עם גדילת המרפאה חתרנו להמשיך ולספק שירות אישי, באווירה משפחתית, להמשיך להיות מרפאת בוטיק בעולם משתנה.
המרפאה ממשיכה להיות מנוהלת ביד רמה וחומלת על ידי בת שבע שוורץ, ואנו – דר סטרן ואני, נמשיך לעסוק בפיתוח השירותים וללוות את נושא החינוך הרפואי במרפאה. מרכז בריאות רמת הנגב הפך לאתר הוראה מוביל לרפואת המשפחה ולסיעוד בקהילה, ואנחנו גאים לסיים את הכשרת המתמחה השישי שלנו כל זאת מתוך מטרה לייצר את כוח האדם שיוביל את צמיחת רמת הנגב בשנים הבאות.
בחודשים האחרונים אנו משלימים הליכים לתכנון מבנה חדש למרפאה, ונצא לבנייה של מבנה חדיש, שיספק מענה לגידול האוכלוסין הצפוי בעשור הקרוב ומעבר לו.
ברצוני להודות בשמי ובשם דר סטרן על האמון, שיתוף הפעולה, והרצון הטוב שהענקתם לנו לאורך השנים האחרונות. זכינו לשרת קהילה צומחת ומשמחת, תודה שאפשרתם לנו לצעוד חלק ממסע החולי, ההחלמה והבריאות שלכם לצדכם.
תודה לצוות היקר שפועל במסירות ומתוך תחושת מחוייבות עמוקה לתושבי המועצה. בת שבע, רחל, הודיה, פרנסין, רינה ואשחר, וכלל השותפות והשותפים לעבודה המשותפת.
למועצה האזורית רמת הנגב, תודה על האמון שותפות הדרך והדאגה לתושבים. תמיכת המועצה האזורית ובראשה ערן דורון אדווה ואליעזר, יחד עם כלל מנהלי ועובדי המועצה בשירותי הבריאות ברמת הנגב. המועצה מעורבת בשירותי רפואת חירום, דרך רפואה ראשונית ושירותים פרא רפואיים כל זה לא מובן מאליו. במשך שנים של עשייה משותפת זכינו לקשב, תמיכה, סיוע וגב חזק של מועצה אזורית שאכפת לה מהתושבים. געגועי ותודתי לשמוליק ריפמן שמיסד את השותפות העמוקה הזו, שימש לי כמורה, ממריץ, ושותף.
לשירותי בריאות כללית – תודה על שיתוף הפעולה, התמיכה, והסיוע בהגשמת התכניות לקידום השירות באזור. בסביבה נטולת משאבים ותחרות, היכולת לפתח, להשקיע, להכיל את כל הפניות והקשיים באופן חברי וענייני היא נכס גדול לכולנו.
אנחנו נשארים בסביבה, ונשמח להיפגש בשבילים,
שלכם, אסי סיקורל.

קטגוריות: כללי | מאת: assi | פורסם: 24 במאי 2019 16:27 |

ענבר – עוד קצת נגמר עכשיו תורך

שנה וחצי. אולי קצת יותר. חוויה משנת חיים. אמלק – ההרשמה לתכנית ענבר מסתיימת ביום ראשון. אני מסכם כמה מחשבות על התכנית, ומפציר ברופאות ורופאים שרוצים לשנות את העולם להרשם. היום. מחר.

היום שוחחתי עם חברה שמגישה מועמדות לתכנית ענבר. היא מוצלחת. רופאה. חרוצה. מביאה פרנסה ראויה בסוף החודש. שמחה בחלקה. אבל כמוני. סיפרתי לה כמה התוכנית הזו קשה. כמה עומס רגשי, עבודה קשה, אתגר, מורכבות רגשית יש בה. היא ענתה קשה הבנתי. סבבה. אבל אני שומעת אותך. זוכרת איך דיברת אז ואיך עכשיו, רואה את הצמיחה שלך על סטרואידים. אני נרשמת.

משחקים לי בראש

גרוד שאי אפשר לגרד יש לה. חברה שלי לא מצליחה לעצום עיניים כשהיא מתקרבת לדברים שצריך לעצום עיניים כדי להיות בנוחות. סוכנת שינוי. משנה את העולם מסביבה. לא מפסיקה לנסות להפוך את העולם למקום טוב יותר.

אנחנו עושים את זה כל יום בתור רופאים. לא חוכמה. כל מטופל. עבודה מתגמלת. מרוממת. רוחנית. משמחת. בתור רופא רוב הזמן אנחנו זוכים להיות טובים ומיטיבים. אבל המערכת. המערכת חולה. ופערים שגדלים. וגרוד שאי אפשר לגרד. וחוסר צדק בירוקרטיה, הזנחה מערכתית, שחיקה ואטימות שאי אפשר לעצום עיניים. כשמתחילים לראות את העולם בעיניים פקוחות לרווחה אי אפשר להפסיק להסתכל. ולגרד.

תכנית ענבר עבורי היתה הזדמנות להצטרף לקבוצה של גיבורות וגיבורים שלא מצליחים לסגור עיניים שרוצים לשנות ומצליחים. כאלה שהם מנהלים יותר טובים ממני, יפים ונכונות, מנהלות, מקצוענים, שמלהטטים קריירה, משפחה עם ערכים, שאר רוח וסקרנות אין קץ.

כתבתי כבר על החודשים הראשונים, ועל החוויה בהארווארד. עברתי על לוח הזמנים של השנה האחרונה. היה שם כל כך הרבה. שבוע של הגדרת בעיה. ומנהיגות אדפטיבית. והמנהיג כאדם. ותואר שלם שיש בו קורסים באסטרטגיה מיומנויות משא ומתן, השבחת תהליכים מורכבים, ומימון, וכלכלה, וכל כך הרבה.

בשנה האחרונה גם במסגרת התכנית התחלתי בהתמחות בניהול, מצאתי מורים נפלאים , וחזרתי לבית החולים. לרצפת הייצור. כשסיימתי את לימודי הרפואה התרחקתי כמה שאפשר מבית החולים. העבודה במפעל גדול, בתוך מרק של סבל אנושי, בסרט נע של פנים, שמות, מחלות, ובדיקות לא היטיבה איתי. אחרי שנים ארוכות חזרתי לבית החולים בו למדתי ועבדתי, ויצאתי לגמרי מאיזור הנוחות שלי. כיצרן סיכונים עבדתי בניהול סיכונים. כבלאגן עבדתי כמה שיותר מסודר. והגעתי בזמן. ולמדתי. כל יום. פגשתי מוסד מלא באנשים מסורים, חיוכים לא פחות מדמעות והמון אהבת אדם.

אחר כך היה סימסטר קיץ בלימודים, וחגים, ונסענו להארווארד, וחזרנו, ואז שבוע חשיבה עיצובית שהפך את כל מה שחשבתי על פריפריה ובריאות. הרי אני חי פריפריה. ובריאות. אבל שאלנו את האנשים עצמם. מה הם רוצים. מה ישרת אותם. כמומחה תוכן להבין שאתה לא מבין באמת מה לעשות. ביקרתי במשרד האוצר. ופגשתי אנשים כמוני שרוצים לעשות טוב, ואפשר אולי לשתף איתם פעולה, ולצמוח. ולמדתי חמלה אל המנהלים שלי שעושים את הטוב ביותר האפשר בעולם מורכב.

השבוע הסתובבנו בבני ברק וניסינו לחשוב על כוח אדם במערכת הבריאות בקהילה הגדולה הזו, והייתי אופטימי קצת. הרגשתי את הגלגלים מסתובבים קצת אחרת. את רמת השיח שעלתה. את התובנות וההבנה. למרות הקושי, השעות הארוכות, ברור לי שמדובר במאיץ חלקיקים ליכולות שלי. להבנה. בהזדמנות.

עכשיו. כדאי שההזדמנות הזו תהיה גם שלכם. אם אתם מפריעניות רשמיות, מגרדים בלתי נלאים, שרוצים לרכוש כלים, יכולת, ושותפים לגרוד, עכשיו ההזדמנות.

עד יום ראשון. קדימה.

קטגוריות: כללי | מאת: assi | פורסם: 2 במאי 2019 20:06 |