משתחרר מהכבלים

חודשיים מתוך שלושה חודשי חופשה מאולצת.

הבן שלי זקוק לי' ואני כאן, בבית, וד"ר רונן ברוך נחלץ לעזרי ובא להחליף אותי.

חודשיים שאני לא מתעורר בבוקר לרשימת מטופלים, ולא הולך לישון בלילה בחרדה שלא הספקתי לעבור על כל הניירת.

חודשיים של שקט. כביכול.

חודשיים של רעש בראש. הכובד של העבודה, המנטאליות של סטרס כרוני, קטן ממזר ומתמשך, נמשכת.

אחרי כמעט חודשיים אני מרגיש חפשי ביומיים האחרונים. הקצב האט, אני נושם סוף סוף.

אתמול ישבתי אחר הצהריים והסתכלתי על הדשא, הקשבתי למוזיקה וחשבתי. חשבתי. בלי תכלית. חשבתי.

ברקע רצו הילדים ואני חשבתי. כי המוח מתחיל להשתחרר מעבותות. עבותות שכובלות אותו לכאן, לעכשיו, לתחושה מתמדת של בלתי מספיק.

עכשיו אני מספיק בקושי. לאט, מנהל לעצמי את היום, לא רוצה לעשות הרבה, ועושה לא מעט. מוזר.

כמה זמן לוקח לעבד להשתחרר ממנטליות העבד? להפוך בן חורין?

ואני שבע שנים כמעט בתפקיד הרופא באזור, המשא על הכתפיים מורגש פיזית בכל יום ורק כשהוא מתרומם אפשר להרגיש כמה קל להתהלך

מהו חופש, ניחותא.

שמות כא "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד 'אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי',"

"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם"

קטגוריות: כללי | מאת: assi | פורסם: 31 ביולי 2012 17:23 |