פרסונליטיס – מחלתם של החשובים

בעקבות אירועי השבוע וקצת, שומעים המון על טיפול יתר, או, טיפול טוב מידי שניתן לחשובים.


פרסונליטיס – מצב בו איש צוות חולה, בן משפחתו או סתם אדם חשוב אחר מסתבך באופן מיוחד. ניתוח פשוט הופך למסובך. תרופה קטנה הופכת לדימום. שהיה בקצה המחלקה הופכת לזיהום פתאום. לא ברור למה, אבל כל אחד חושש מהמקרים הללו. לילה במיון, עין חצי פתוחה, טראאאאח נכנס מנהל מחלקה עם כאבים בחזה. או אישתו, או אחד הילדים שלו, או סגן מנהל בית החולים. ברור שמשהו כאן יתפקשש לו.


חלק – פשוט בגלל מזל רע, חוק מרפי ושאר מרעין בישין. חלק נוסף בגלל הנטייה לנסות ולתת טיפול טוב במיוחד לחשוב. אז רופא בכיר לוקח את הדם ומחדיר עירוי (הפעם האחרונה שעשה זאת מי זוכר), ולא הסטאג'ר או המתמחה הצעיר שפעולות פשוטות כאלו מרכיבות את ימיהם ולילותיהם. מוסיפים בדיקה פה, פרוצדורה שם, מנהל המחלקה מנתח אם צריך (ומי קבע שהוא המיומן ביותר?). המון אנשים מסביב מתעניינים, אנשי הצוות מזיעים, הידיים רועדות,התקשורת מתקתקת לה, והתזמורת מנגנת.


אני מאמין בכל ליבי שהטיפול שניתן לחשובים הוא הטוב ביותר להערכת המומחים הגדולים שמטפלים, דנים, ומתייעצים בישיבות רבות משתתפים. למרות הכל, החיים לפעמים מתעתעים ומזכירים לנו שהרבה פעמים כדאי הרבה יותר להיות הזקנה מהמסדרון בנהריה, (גם היא כבר סמי סלבריטאית בעצם), שמקבלת טיפול סטנדרטי ומטה, בלי התפלספויות מיותרות, כשכל בורג במערכת נשאר במקומו, והמכונה המשומנת ממשיכה את עבודתה בשתיקה.

קטגוריות: כללי | מאת: assi | פורסם: 12 בינואר 2006 23:10 |

3 תגובות »

  1. במקרים כמו של ראש הממשלה, והוא שחולה הפרסונליטיס נוטה פחות מחולה רגיל לציית לרופאיו, ויותר לצוות עליהם, וכך מתערבבים שיקולים לא-רפואיים (כמו הרצון לנצח בבחירות) בשיקול הרפואי הטהור?

    תגובה מאת: ד.ט | פורסם ביום: 13 בינואר 2006 | בשעה: 9:39

  2. שרופאים מתייעצים עם בעלי בתחומים כמו גינקולוגיה או רפואת ילדים, שהם שני תחומים שהוא לא מבין בהם בכלל, רק בגלל שהוא רופא בבית החולים שלהם.
    ממש רואים עליהם, שהם חוששים לעשות משהו שלא ימצא חן בעיניו, וזה מפחיד אותי, כי אני מאמינה שהם יודעים הכי טוב.
    תעשו את העבודה שלכם כמו שצריך, ואל תתייעצו איתנו בבקשה! (אבל תודה על החדר לבד אחרי הלידות).

    תגובה מאת: אמא של יותם | פורסם ביום: 13 בינואר 2006 | בשעה: 20:37

  3. אין ספק שכשצריך לטפל ברופא אחר זה תמיד אתגר. גם בן משפחה של רופא במיוחד כזה למדת איתו או שאתה מכיר באופן אישי. מצב בעייתי. עוד לא ברור לי אם כדאי להסגיר שאני רופא או לא.

    תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 13 בינואר 2006 | בשעה: 21:23

פיד RSS לתגובות בפוסט. טראקבק

הוסף תגובה !