גזונטהייט! בעברית

לכל מי שחי רפואה. לכל מי שעובד בתעשייה, לכל מי שחולה לפעמים. לכולנו.
ספרו של פאטץ' אדאמס גזונטהייט!! יצא סוף סוף בעברית בהוצאת אור-עם.



לכל מי שלא ראה את הסרט או שמע את השם – פאטץ' אדאמס הוא רופא ומהפכן. הוא ליצן. הוא הוגה של מערכות בריאות. זהו ספרו הראשון וסוף סוף הוא יוצא גם בעברית. מדובר בספר רציני.
הספר בחלקו אוטוביוגראפי. פאטץ' אדאמס נולד בבסיס חיל אוויר אמריקאי בגרמניה כבן לקצין צבא הלום קרב בהסתר. רוב ילדותו עברה בבסיסי צבא עד גיל 16 אז נפטר אביו באופן פתאומי. פאטץ' מתאר את עצמו כנער סקרן בלען ספרים כרוני, שאוהב התנסויות מכל הסוגים. בעקבות מות האב עוברת המשפחה לחיים באזרחות. לאחר התחלת שנת הקולג' הראשונה תוקף את פאטץ' משבר דכאוני בעקבותיו הוא מחליט לאשפז את עצמו בבית חולים פסיכיאטרי. בזמן האשפוז נחשף בפני פאטץ' עולם הרפואה והפסיכיאטריה. הוא יוצא לעבודה כמתייק במשרד ממשלתי ומתחיל להתנסות ולחקור התנהגות של בני אדם. הוא מנסה להפתיע אנשים ולראות את תגובותיהם במצבים בלתי צפויים. מחיוג מספר טלפון רנדומאלי ופיתוח שיחה כמה שיותר ארוכה עם הצד השני, דרך הצמדות לאנשים במעלית, חיבוק ברחוב, חיקוי הליכה בפנטומימה וראיונות רחוב עם שאלות מוזרות. אחרי הפיכת מקום העבודה האפרורי למקום סוער וצוחק באמצעים שונים ומשונים, מחליט פאטץ' ללמוד רפואה. בלימודי הרפואה נחשף הסטודנט התמים לתחלואי המקצוע. טיפול מכאניסטי, התרחקות מכוונת מהמטופל (שמירה על מרחק מקצועי). מקצוע שהופך אט אט לעסק כלכלי, רופאים ואנשי צוות שחוקים ועצובים. לאחר סיום בית הספר מתחיל פאטץ' התמחות ברפואת ילדים, אולם לאחר מספר חודשים הוא מחליט להפסיק את ההתמחות ופותח מרפאה חינמית בביתו. יחד עם קבוצת חברים הם מקיימים את המרפאה בעזרת עבודות חיצוניות. פאטץ' חוזר לעבודות התיוק כדי לממן את הזכות לעסוק ברפואה. הקבוצה שמתגבשת עוברת לעבור בבית גדול מצורה שיתופית, ומקבלת לתוכה כל אדם חולה באשר הוא בלי לבקש דבר בתמורה. במשך השנים גדל נפח העבודה במרפאה והקבוצה עוברת לחווה חקלאית ליד העיר. לאחר טיול גיבוש ארוך באוטובוס באירופה הם מחליטים לקנות שטח אדמה כדי להקים בית חולים במודל האוטופי שבנו.
בואו ניקח את השירות היקר ביותר באמריקה הוא אומר, וניתן אותו בחינם לחלוטין. העובדים אצלנו יעבדו בחינם, תמורת חיים בקהילה של בית החולים. כל הצרכים יסופקו לאנשי הצוות ובני משפחתם, כולל סביבת עבודה נהדרת בתוך הטבע, עם נחל זורם באמצע, אגם לשחייה ושיט, וחיים בהם ההנאה והשמחה הם חלק אינטגראלי.
ההיכרות עם המטופלים חייבת להיות עמוקה. ראיון של מספר שעות ימשך בביקור בית בו יציץ הרופא החטטן במגרות ובמקרר. יכיר את בני המשפחה כולם וילמד מה הן האהבות, השנאות, השאיפות והסודות של המטופל. ביחד יחליטו הרופא והמטופל על הטיפול הרצוי, הרבה פעמים בשימוש בצורות רפואה אחרות. לכל מטופל יהיה מטפל מרכזי אבל הצוות כולו יטפל בו בצורה הוליסטית. ההיררכיה בבית החולים תהיה שונה. רופא יעבוד יחד עם האחות בהיררכיה המקובלת במחלקה, אבל בתורנות בחדר האוכל האחות תפקח על עבודת הרופא. כל מטופל ומשפחתו שיצטרפו אליו לחופשת הריפוי הזו יסייעו לעבודת הקהילה, איש ואישה לפי יכלתם. אדם שלא יכול לעמוד או לשטוף כלים, או, לעבוד בשדה יקריא סיפורים לצוות שיעבוד מסביב. או ישיר שירים. או יפזר בועות סבון לחלל האוויר. בקהילה יהיו גם אמנים שסדנאותיהם ישתלבו במערך הטיפולי.
מאמצע שנות השמונים עובד פאטץ' והקבוצה שסביבו על הגשמת החלום. גיוס סכום הכסף הדרוש לבניית בית החולים. מאחר ואין כוונה לגבות תשלום או אפילו לחייב את חברות הביטוח של המטופלים בעלי ביטוח שכזה יש צורך בסכום גדול שיאפשר למוסד לתפקד. פאטץ' מסרב לרכישה של ביטוח נגד תביעות רשלנות. הוא מאמין שהביטוח הזה גורם לאווירה של חוסר אמון בין המטפל למטופל.
במקביל, ובעקבות העבודה הקבוצתית על הנאה, אומנויות הבמה וצחוק ייסד פאטץ' את תנועת הליצנות הרפואית שהתפשטה בעולם כולו. היום בכל בית חולים בישראל יש ליצנים רפואיים שעובדים במחלקות הילדים בעיקר. ראיתי את השפעת הליצן על הילדים. בזמן החלפת תחבושות של ילד עם כוויות מפושטות, (תהליך כואב עד מוות שכרוך בייסורי תופת לילד וזעקות זוועה שנמשכות לעיתים שעות לאחר ההחלפה), משכתי את הליצן אל החדר המבודד. למרות שהזדעזע מהמראות והריחות, הוא נתן הופעת יחיד מדהימה. הילד שכרב מרותק לקסמים ולצבעים ואנחנו החלפנו תחבושות בשקט. ההשפעה היתה דומה בעיני לזו של מורפיום, ומאז הליצן הצדיק הופיע בכל יום בשעת ההחלפה.
מאוחר יותר השתמשתי בליצן גם במחלקה הפנימית. המחלקה מאוכלסת לרוב בקשישים עצובים. ניצלתי את שהותה של נערה בת 17 במחלקה ובתואנה שגם היא ילדה ומגיע לה שירותי ליצן משכתי את הליצן למחלקה. הוא עבר מחדר לחדר ופיזר אהבה. בלוני סבון, קיפולי בלונים, חיבוקים, שירים וזמבורות רעמו במחלקה. המטופלים התאהבו. אווירה מדהימה התפשטה במחלקה. הבנתי שמבוגרים חולים זקוקים לפחות כמו ילדים לליצן, לצחוק, לאהבה בתוך הסביבה הנוראית של בית החולים.




פאטץ' בפעולה


פאטץ' נוסע ברחבי העולם ומרצה את משנתו. את הכסף שהוא מרוויח הוא מעביר למבון גזונטהייט!! במקביל, יחד עם אנשים רבים אחרים, רופאים, ואנשי רפואה, ואנשי לא רפואה וסטודנטים ובני משפחה, מסתובב פאטץ' במקומות במשבר ומפיץ את הליצנות והאהבה. עוד לפני נפילת החומה הקרה היה מסע שנתי של ליצנות לרוסיה. הם היו באפגניסטאן, ובישראל בזמן מלחמת המתאבדים. באל סלוואדור השנה הם הקימו מרפאה בכפר קטן. החברה האלה פשוט מחפשים צרות.
אחרי הסרט חיפשתי את הספר, אחרי הספר נסעתי לראות את האדם והאגדה.  איש גבוה ורזה. לא כמו רובין וויליאמס שגילם אותו בסרט ההוליוודי על חייו. שיער ארוך ולבן שצבוע בכחול סבתות שמנצנץ באור. בגדים צבעוניים צועקים, קול חזק וכריזמה שיכולה למלא שני איצטדיוני כדור רגל.
בספרו פאטץ' מתווה את החלום לבית חולים אוטופי. לא מדובר בפתרון היחיד. האידאלי. מדובר האור באפלה. באפשרות הקלושה שיכול להיות אחרת. שהרפואה יכולה לחזור ולטפל באנשים. בצורה כוללת ואוהבת. ספרו משמש כבר יותר מעשור כהשראה ובתי חולים על פי המודל נבנו באוסטריה. הרעיונות מחלחלים לאט במקומות בלתי צפויים.
ספר פוקח עיניים ובועט ישבן. רוצו לקרוא.



 

קטגוריות: כללי | מאת: assi | פורסם: 17 בספטמבר 2006 10:06 |

4 תגובות »

  1. סיפור מדהים אבל גם מעורר תהיות (איך הצליח מעבודות תיוק להחזיק מרפאה? איך רכש את פינת החמד הפסטוראלית מבלי לקבל כל תשלום?)
    בארץ הרי אפילו לא היה מתקבל ללימודי רפואה, כשלו עבר של אשפוז פסיכיאטרי.

    תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 17 בספטמבר 2006 | בשעה: 11:04

  2. גם אני עברתי מהסרט לספר, ועקבתי (מכלי התקשורת) אחרי ביקורו בארץ.

    נשמע אדם מדהים, שהלוואי ורעיונו יחלחל במערכת ורבים יפעלו בדרכו!

    אגב, הספר תורגם לעברית כבר ב-2001.

    תגובה מאת: ימית23 | פורסם ביום: 17 בספטמבר 2006 | בשעה: 18:02

  3. מיכל – לא רק הוא עבד, כולם מסביב עבדו. חלק כרופאים בחדרי מיון או בתורנויות בחוץ, אפילו פאטץ' אבר לעבוד כרופא כללי בבית חולים פסיכיאטרי במשמרות רצופות של כשלושה ימים בשבוע. לגבי שטח האדמה – תרומות
    לגבי תרגום הספר – אני מאוד מופתע אבל בהחלט יכול להיות
    אסי

    תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 17 בספטמבר 2006 | בשעה: 19:11

  4. משהו בסיפור החיים שלו הזכיר לי את הסיפור של פאולו קאוולו. גם הוא אושפז בגיל צעיר אשפוז פסיכיאטרי, ומשם יצא עם אנרגיה אדירה לשינוי המערכת החברתית.

    תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 17 בספטמבר 2006 | בשעה: 19:52

פיד RSS לתגובות בפוסט. טראקבק

הוסף תגובה !