חוק ההסדרים 2007
התכוונתי לכתוב השבוע עוד על התיירות הרפואית שעשיתי לאחרונה, אולי עוד אגיע בפוסטים הבאים לסיאטל עם אוניברסיטה נפלאה, כנס משמים והפתעה נעימה במפגש לא מתוכנן של קהילות שיתופיות אמריקאיות. ביקור בשתי קומונות בסיאטל ואז אלסקה. מערכת הבריאות הילידית באלסקה, והטיול להר הגבוה ביותר. חשיפה לצפון בדמותן של רופאת משפחה ורופאת שיניים מהפכניות, קומונה מקסימה באלאסקה, ולקינוח תכנון שירותי בריאות בחוף המזרחי עם פאטצ' אדאמס וחברים וסיור בקומונה הרפואית המפורסמת שלו – מכון גזונטהייט!.
אבל יש דברים יותר חשובים.
קיבלתי במייל בקשה לקרוא ולהביע דעה בנוגע לחלקים הקשורים לבריאות בהצעת התקציב וחוק ההסדרים החדש.
שמעתי כבר על חוק ההסדרים פה ושם, אבל בטח חשבתי בדיוק על משהו אחר.
אז לבורים שכמותי, (ולא, אינני דג), אפרט קודם מהו החוק – ואם אני טועה אשמח לתיקון כדי להבין טוב יותר.
החוק הזה הוא בעצם רשימת חוקים ענקית שמשפיעה על חיי כולנו. חוק שמחוקקים כמעט בגנבה, בשעת לילה מאוחרת, בלי ממש לספר לחבר'ה. במשרד האוצר עמלים מוחות קודחים במשך חודשים רבים על השינויים בחוק ועל החוקים החדשים הדרושים כדי לאפשר את הקיצוצים והגזרות המנוגדים לרוח החוק שהיה עד אתמול.
סיפור שהיה כך היה – בשנת 1985 היה משבר כלכלי. שעת חירום ושעת רצון נדירה. הממשלה, המעסיקים, והעובדים הבינו שצריך לעשות דברים גדולים כדי לשבור את האינפלציה המשתוללת, וכדי להציל את כלכלת ישראל שהתדרדרה אז לתהום. כדי להאיץ את התכנית הכלכלית נאלצה הממשלה לחוקק ולשנות במהירות חוקים בנושאי כלכלה, מיסוי, עבודה ושאר ירקות. אורך החוק – 15 עמודים והוא הוצמד להצעת התקציב. כדי להאיץ את החקיקה הצביעו על החוק יחד עם ההצבעה על התקציב בלי הסתייגויות. אפשר רק להצביע בעד או נגד בכנסת. בצוק העיתים, בשעת משבר צריך לפעמים לנקוט בצעדים כאלו – שאינם ממש דמוקראטיים… אבל, המדרון חלקלק, והחוק נשאר גם אחרי המשבר הכלכלי.
היום, המסמך בעדו הצביעה ממשלת ישראל מכיל 150!!! עמודים טבין ותקילין. עשרות סעיפים שנוגעים לכל תחומי החיים. מחינוך, רשויות מקומיות, קליטת עלייה, בריאות כמובן והכל. פשוט הכל. החוק הזה מתקבל בהליך בזק כתנאי להעברת התקציב, ובלחץ התקציב נשברים חברי הכנסת. איזה אדם שפוי יכול גם לקרוא 153 עמודים של שבבי חוקים אקלקטיים ולהבין משהו? הסתייגויות אפשר להעלות רק בוועדת הכנסת אבל, בקריאה ראשונה ובקריאה שלישית אי אפשר להסתייג. מי צריך חברי כנסת מחוקקים כשיש נערי אוצר שיכולים לחוקק במחי יד את חיינו למוות?
התדהמה בגילוי המעמד השליט האמיתי בישראל – פקידי האוצר ,המחוקקים הפעילים ביותר בכנסת, שלא אני ולא אתם בחרנו בהם, והם לא יזוזו ממקומם גם אם תיפול הממשלה מכיסאה, התחלפה במהירות בכעס. בחלומי אני חי בדמוקרטיה והינה – אוצרוקרטיה. שיטת שלטון חדשה שאין בשום ספר אזרחות.
התחלתי לקרוא. היה משעמם. העיניים נעצמו. השפה יבשה, והמוח צרב.
יש בחוק "עידוד התחרות" בתרגום לעברית מדובר בהרבה חוקים שמפריטים את הנכסים שלנו בשקט בשקט. המשך הפרטת שירות הדואר, צוות לשינוי מבנה רשות שדות התעופה (הפרטה?), השלמת הפרטת בתי הזיקוק (שלנו), המשך הפרטת התעשייה הבטחונית (שלנו), ולמי שצמא – תיאגוד משק המים (כהכנה להפרטה!). לא נורא. הילדים שלנו יהיו הרבה יותר צמאים מאיתנו.
יש בחוק עוד המון דברים מעניינים אבל רופא אני, ונושא שירותי הבריאות קרוב לליבי, ולכן חיפשתי בין המילים את הפסקאות העוסקול בבריאות.
עמוד 56 – הגברת בקרה על תאגידי הבריאות – דיווח שוטף לחשבים על השכר, על העובדים וכדומה. נראה נחמד. מגביר שקיפות. הטוויסט לפי הבנתי הוא שעובדים רבים בבתי חולים אינם עובדי מדינה, מועסקים דרך קרנות מחקר ותקציבים אחרים. בדרך זו המדינה שמה את ידיה גם על התקציבים הללו ועל העובדים הללו. מגביר את הכוח והפיקוח. אולי גם ישפר את תנאי ההעסקה של המועסקים על ידי המוסדות בלי תנאים סוציאליים?
עמוד 75 – ביטול החוק להקמת בית חולים באשדוד. היה חוק ואיננו. פוףףףף. העיר החמישית בגודלה בישראל תישאר בלי בית חולים. יותר מ 200000 איש צריכים לסמוך על אמבולנסים שנוסעים 25-30 קילומטר עד לבית החולים הקרוב. כמה זמן זה לוקח בשעות הפקקים? כמה אנשים מתים בדרך? זהו. חוק מבוטל. לא צריך. עוד בית חולים יוצר יותר ביקוש לשירותי בריאות, ומעלה את התקציב. ברור. אולי נסגור עוד איזה בית חולים או שניים? זה יקטין את הביקוש דרמאטית. ובתי הקברות? יגדלו? ומי יתקצב אותם?
עמוד 75 – תיקון החוק לפיצוי נפגעי הגזזת – ממממ… בואו נראה. לקבוע כי ניתן יהיה להגיש תביעות חדשות עד ארבע שנים מיום קרות האירוע המזכה בפיצוי. מדובר באירועים שהתרחשו בשנות החמישים. "תיקון" החוק בעצם מונע מאנשים נוספים שנפגעו מטיפולי הקרינה לקבל פיצוי. כי זה יקר מדי (850 מליון שקלים במקום 100 בתכנון). אין יותר. בעצם לא מדובר בפגיעה קשה. הנפגעים גם ככה נפטרים מהר מסרטן.
עמוד 76 – הסדרת המבנה התאגידי של קופות החולים. כאן נרדמתי באמצע. לא מבין. דירקטוריון, מועצה, מי ממנה, מי מחלק תפקידים, לא מבין. מה שברור הוא שכאן צריך שינוי של חוק ביטוח בריאות ממלכתי. רחמים…
עמוד 79 – יחידות מקצועיות. בשנת 2003 הוחלט שעד סוף 2006 לא יוקמו יחידות חדשות בבתי החולים. כאן מציעים להאריך את התקנה עד 2008. צריך להבין שמנהל יחידה הוא מינוי שמאפשר למנהל בית החולים לקדם מומחה למנהל יחידה, (למשל מנהל היחידה למחלות זיהומיות), עם תוספת שכר. הצורך בקידום כזה נובע מהמבנה של המערכת בו רופא אחרי סיום התמחות הופך לרופא בכיר וסביב גיל 40, אין ממש התקדמות. גם לא בשכר. מנהל מחלקה זה תפקיד נדיר ומינוי עד הפנסיה לכן תקרת הזכוכית הזו לא מאפשרת לקדם רופאים טובים או לפתותם להישאר כמומחים במסגרת הציבורית, ובעצם דוחפת את טובי המומחים לסקטור הפרטי. אני חושב שיש הגיון בפיקוח על מינוי מנהלי יחידות אבל, במקביל צריך לסדר מסלולי קידום ועלייה סבירה בשכר למומחים השונים. הצעה נהדרת בעיני היא להגביל את מספר המחלקות לכירורגית לב חזה ואת היחידות להפריה חוץ גופית, אין צורך במחלקות כאלו בכל בית חולים וצריך לרכז אותן במרכזים הגדולים שינתחו הרבה, יהיו עתירי נסיון ותקציב, והמשאבים שייחסכו יופנו למקומות בהם חסרים שירותים. למחלקות הפנימיות עם הזקנה במסדרון.
באותו סעיף מתחבאים בפינה עוד חוקים. בהינף יד מחוקקים אישור לאחיות לרשום מרשמים (בשנה שעברה חוקקו אישור דומה לרוקחים לרשום מרשמים). מה הקשר לתקציב? מה הקשר לכותרת הסעיף? מי אחראי לפשלות שאולי יהיו מהחוק? פקידי האוצר?
עוד באותו סעיף שינוי הכללים שקשורים למרפאות בישובים קטנים. לפי החוק עד היום בישוב קטן מתקיים מכרז בין קופות החולים והקופה שזוכה במכרז משרתת את כל תושבי הישוב גם אלו שאינם חברים בה. עד כמה שאני מבין התיקון לחוק מבטל את המכרזים האלו. לא מבין למה. לא מבין את הקשר לסעיף. לא מבין כלום. בלבלה.
בעמוד 83 – ניהול בתי החולים בידי חברות מנהלות. היום מנוהלים בתי החולים הממשלתיים ישירות על ידי הממשלה. ההצעה מדברת על העברת בתי החולים תל השומר, רמב"ם, הילל יפה וולפסון לידי חברות מנהלות. המשמעות – הסרת 7800 עובדי בתי החולים ממצבת כוח האדם הציבורית. להפיכת בתי חולים לתאגידים הפרדים המון היבטים. אישית, אני בעד. הסיבות מורכבות. מדאיג מאוד בעיני שלא כתוב באופן ברור שהתאגידים הללו יהיו ללא כוונת רווח, לא מסחריים, ולתועלת הציבור. עוד הפרטה בשקט.
בעמוד 85 – עלות סל שירותי השיקום לנכי נפש בקהילה. בשנים האחרונות צומצמו בתי החולים הפסיכיאטריים באופן דרמאטי. נכי נפש רבים הועברו החוצה אל הקהילה. סל השיקום אמור לתת פיתרון שמסייע לנכי הנפש – מדובר בעיקר בסכיזופרנים למצוא את מקומם בעבודה – שיקומית או רגילה, בסיוע בחונכות ועוד. הבעיה? זה עסק יקר. יותר גרוע – אי אפשר לתכנן בדיוק כמה נכים יהיו והמספר הולך וגדל כי כל הזמן נוספים חולים חדשים למצבת. ההצעה בעצם מנסה לקבוע מסגרת תקציבית לסל השיקום. המשמעות בעיני היא מניעה של שיקום מזכאים אם נגמר התקציב ותלות נוספת באוצר לאישור הגדלת תקציב לשנים הבאות. אז איפה יהיו נכי הנפש הללו? ברחוב? הרי מיטות אשפוז בשבילם אין. סעיף נוסף בהחלטה הוא שגביית תשלום עבור שיקום וקביעת היקף השיקום יהיו תלויים בהסכמת שר האוצר. איזה יופי. שר אוצר מומחה לשיקום נפש. עוד תלות מסוכנת של שירות חברתי בפקידי האוצר. הסעיף הזה הוא אולי הנורא מכל. הוא פוגע בחלשיפ ובפגיעים ביותר בחברה שלנו. הוא מותיר אותם לרחמיהם של אנשי האוצר. אסור להסכים לו. פשוט אסור לתת להם לשנות את החוק הזה.
בעמוד 86 – כאן מעלים את התגמול שמקבלים בתי החולים עבור לידות ועבור טיפול בפגים בעקבות גידול עלות. לידות הן עסק מצויין בבתי חולים. העסק הולך להיות טוב יותר. הסיבה המפורטת היא עלייה בעלות בגין רשלנות רפואית.
בעמוד 87 – משהו על תביעות שיבוב? לא יודע מה זה אבל מהמלל נראה שמדובר בתביעה של קופה אחת על העלות של השירותים שנתנה למבוטח שלה שנפגע על ידי רשלנות של הקופה האחרת או משהו כזה. עוד סעיף שאני לא מבין. בעצם מה גרם לי לחשוב שלימודי רפואה ותואר שני בניהול מערכות בריאות יכולים להכשיר אותי להבין כתבי קודש כמו הצעות תקציב?
בעמוד 97 – מיקוד גמלאות סיעוד לקשישים. נראה שכאן יש עבודה טובה. לעומת המצב היום, בעתיד קשישים סיעודיים שנשארים בבית ולא עוברים למוסד יקבלו יותר אם הם מוגבלים יותר. נשמע טוב. יש קץ'?
בעמוד 106 – רפורמה בשרותי הבריאות בצה"ל. כאן אין עוד שינוי. יש הקמת ועדה שתמליץ על העברת הטיפול בחיילים אל קופות החולים, כלומר, חיילים יהיו חברי קופת חולים ויטופלו כמו כל אדם אחר. מרתק. נשמע כעוד שינוי שיכול להיות טוב, לשפר את תנאי החיילים ואת רמת הרפואה שלהם. הם אולי יוכלו לבחור קופת חולים ורופא. גימלים בקופת חולים. הרושם שלי הוא שאכן שירותי הבריאות אינם יעילים לגמרי בצבא ואולי השינוי יהיה לטובה אינשאללה.
לסיכום – אלו הסעיפים שמצאתי בהחלטת הממשלה על התקציב שאמורים להחקק בחוק ההסדרים. רוב החוקים הבסיסיים הקשורים לבריאות בישראל ישונו ויתוקנו. מפקודת בריאות העם (חוק מנדטורי), דרך פקודת הרוקחים, חוק ביטוח בריאות ממלכתי ועוד. חשוב להזכיר שוב. את השינויים האלו לא יוזמים חברי כנסת. אלו שבחרנו כדי לחוקק חוקים, ומקבלים משכורת בעבור זה. את השינויים הללו יחוקקו פקידים.
אני רואה בכך עיוות. הרס שיטתי של השיטה הדמוקראטית. אנחנו מוכרחים להילחם נגד האוצרוקרטיה לא כי השינויים המוצעים רעים. בגלל שאסור שפקידים יהיו בעלי הבית במדינה דמוקראטית. אנחנו אמורים להיות הבעלים.
הערה – אינני מומחה במשפט או בכלכלה ולכן יש וודאי טעויות בהבנה. המסמך עצמו קשה מאוד להבנה וניסיתי להבינו כמיטב יכולתי. אם טעיתי – אני מתנצל מראש, מדובר בדעה אישית ופרטית.
פוליטיקאים חסרי אחריות ופקידי אוצר צרי אופק שרואים את תפקידם (במקרה הטוב) כהכנת "תקציב מאוזן" מדרדרים אותנו לתהום., מבלי לתפוס זאת בכלל.
תגובה מאת: מיכל | פורסם ביום: 13 באוקטובר 2006 | בשעה: 7:10
שמה שנראה לך חיובי, או שאפשר בדרך כלשהי להציג כחיובי, לא נמצא שם.
אם משמעות החוק היא שקשישים יקבלו יותר, משרד הבריאות והאוצר היו משתפים פעולה ביזימת הצעת חוק ממשלתית שתביא כבוד ויקר לשרים ולמשרדים. אם זה נכנס לחוק ההסדרים, סימן שיש מה להסתיר.
כך שלא רק שבכל אחד מהחוקים יש קץ', סביר להניח שמי שבקי בתחום הספציפי יוכל להצביע עליו די בקלות.
וכאן אנחנו מתחברים לבעיה הנוספת בחוק ההסדרים – הדיונים על החוק לא יהיו בועדות המתאימות אלא בועדת הכספים. כלומר, להמומחים של ועדת העבודה הרווחה והבריאות לא תהיה הזדמנות להצביע על בעיות.
תגובה מאת: דרומי | פורסם ביום: 13 באוקטובר 2006 | בשעה: 8:05
האם אי אפשר להגיש נגדו בג"ץ?
כל הכבוד על המאמר
תגובה מאת: יודן רופא | פורסם ביום: 13 באוקטובר 2006 | בשעה: 9:17
לאסי ברכות על העמקה בנושאים
מודעות אינה מסתכמת באמירות ורצון טוב
מודעות ציבורי חברתית ובטח בריאותית זקוקוה להבנה מעמיקה של התהליכים ובעידן של מימשל שאינו ברור לעצמו טוב שיש אנשים כמוך
המשדתדלים לעשות מתוך תובנה
זיו
תגובה מאת: זיו ספקטור | פורסם ביום: 13 באוקטובר 2006 | בשעה: 9:50
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=674603&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0#resp
הפרטה לקול תותחים
מאת דני רבינוביץ
בגיליון "7 ימים" האחרון הופיעה כתבה מצמררת על ראשון לציון. ראש העיר, מאיר ניצן, העניק סמכות שיטור לחברות אבטחה פרטיות. עובדים חמושים של החברות הללו מוסמכים לתבוע מאזרחים להזדהות, לתשאל אותם, לרשום להם דו"חות כספיים על התנהגות לא נאותה ולבצע עוד פעולות שהסמכות בעניינן בשאר אזורי המדינה נתונה בידי המשטרה בלבד. מימון החברות הללו נסמך על כספי הדו"חות שמטילים עובדיהן על האזרחים, ויש – איך לא – מכסת דו"חות שכל עובד מחויב לייצר. שחור על גבי עיתון אנו קוראים על דריסה בריש גלי של עקרון יסוד בשלטון החוק – מונופול המדינה על השימוש בכוח פיסי – ועל הפרה בוטה של זכויות אזרח בסיסיות.
כת ההפרטה מבית מדרשם המשותף של הליכוד ושל מפלגת העבודה, שהחלה להשתלט על ישראל בשנות ה-80, נהפכה מאז לדת מדינה. הפרטה בחינוך ובבריאות, במערכות סביבה ותחבורה, בקרוב באספקת המים, בשירותי רווחה ותעסוקה, ועכשיו, בתיווכם של לב (קבלן הכליאה הראשון בישראל) לבייב ומאיר ניצן – גם של אכיפת החוק.
הפרטה היא מכירה לגורם פרטי של נכס שהיה עד כה ברשות הציבור – בדרך כלל ברשות המדינה. ספרו החדש של המשפטן אייל פלג על ההפרטה בישראל מראה שהתפרקות המדינה מנכסיה מנוהלת על ידי פקידי האוצר, שכמו רוב הכלכלנים מכירים רק מדד אחד להצלחה וליעילות: הרווח של בעלי המניות בתאגידים שירכשו את הנכס המופרט. למשפטנים, למדעני החברה ולמומחים במינהל ציבורי אין דריסת רגל בפורומים שמחליטים מה ומתי יופרט, באיזה מחיר, ובאילו הגבלים על הרוכשים שיספקו בעתיד את השירות לציבור. כך מנושלים האזרחים מכל השפעה שעוד היתה להם על מדיניות וביצוע בתחומים שקובעים את איכות חייהם ולעתים את סיכויי ההישרדות שלהם. זהו הקשר הממאיר בין הפרטה גורפת למיגור הדמוקרטיה.
הצלחתה המסחררת של דת ההפרטה בישראל טעונה הסבר. כיצד מוכן ציבור משכיל, דעתני וערני כמו הציבור הישראלי להעניק כך, על מגש של כסף, את חלבו ודמו לקומץ עשירים ומקורבים? איך זה שחברה שאחד מסמלי המפתח של תרבותה הוא הסלידה הקולקטיווית מהתיוג "פראייר", משתפת פעולה עם נישולה הסיטוני מכל כך הרבה הון חומרי, סמלי ותרבותי?
יש שיחפשו את ההסבר בסלידה שעוד נותרה כאן מהכוח המוגזם שהיה בעבר לזרועות השלטון על חיינו. אחרים ידברו על סגידת התקשורת לסיפורי הצלחה ועושר, ועל הבידול שהיא יוצרת בין חייהם הפרטיים, המושלמים כביכול, של הטייקונים כמודל להזדהות ולחיקוי, לבין חייהם העסקיים שבמקרים רבים מבוססים על עושק משאבים שפעם היו של הציבור.
אך יש הסבר שלישי, שאינו סותר את הקודמים ומספק חוליה חסרה בניתוח הפראייריות הישראלית בתחום ההפרטה. הצלחתה הפנומנלית של דת ההפרטה בישראל מתאפשרת בגלל התנהלותה במחשכים, ומתבססת על כך שתשומת הלב הציבורית והתקשורתית מוקדשת לסינדרום "מדינה במלחמה". סינדרום זה, הן בגרסתו המקורית (מלחמה דרמטית וקצרה כל כמה שנים), והן בגרסה העמומה יותר ("שלומלחמה") שהפיקו כאן אריאל שרון, שאול מופז ורמטכ"ליהם, הוא הגורם שמכונן את חיינו. הוא לוכד את הדיון הציבורי לתוך קונצפציה שקובעת כי תפקידה העיקרי – אולי היחידי – של המדינה הוא הגנה על עצמה מפני מי שזוממים כל בוקר להשמידנו. 60 שנה של התניה כזאת לימדו ישראלים רבים להתייחס לחינוך, בריאות, סביבה, רווחה, תחבורה, ועתה גם לאכיפת החוק – כאל נושאים משניים, לעתים אפילו כאל מעמסה המפריעה ל"מדינת הביטחון" לעמוד במטלה המרכזית שלה.
כך חמקו התחומים הללו, שמשפיעים על חיינו לא פחות, ולפעמים הרבה יותר, מסוגיית הביטחון, לעולם דמדומים שמתקיים הרחק מהפוליטיקה והתקשורת. ובאזור הדמדומים הזה יכולים בעלי ההון ופקידי האוצר – שתי קבוצות שמאמינות באמת ובתמים שהמדד היחידי לטיבה של חברה הוא היעילות, הקשורה באופן בלתי נפרד לרווח – לבצע ביניהם עסקאות קנייה ומכירה בלי הפרעה.
החיים, כידוע, קורים בזמן שבו אנו מתכננים דברים אחרים. בישראל, הידרדרות החינוך מלבן לאפור, שחיקתה של מדינת הרווחה, דעיכת השירות הרפואי לעניים, הנזק המחליא לסביבה ועוד הרבה דברים רעים – קרו וממשיכים לקרות בזמן שאנו מכינים עצמנו לעוד סיבוב של הרג מיותר מול הפלשתינאים, או האיראנים, או הסורים או החשוד הבא – אמיתי או מדומה. "מדינה במלחמה" זה טוב מאוד לעסקים אבל רע מאוד לציבור.
תגובה מאת: אזרח. | פורסם ביום: 13 באוקטובר 2006 | בשעה: 19:47
לא פשוט להיכנס לעומק של חוק ההסדרים ותקציב המדינה.
אני בטוח שאתה מאיר את עיניהם של חברי כנסת רבים שלא קוראים או לא מבינים.
אתה גם מאלץ אותם לעשות שיעורי בית.
תגובה מאת: יוחאי עילם | פורסם ביום: 13 באוקטובר 2006 | בשעה: 21:55
אכן אוצרוקרטיה 🙁
מדהים, אבל ראוי להדגיש שלמשרד הבריאות ולשר הבריאות אין שום השפעה על הצעות החקיקה האלו. זה הכול מבית היוצר של רפרנט משרד הבריאות באגף התקציבים.
דרך אגב, מהכרות אישית, לפחות לפני 3 שנים, זה היה בחור שזו הייתה עבודתו הראשונה לאחר סיום תואר ראשון בלבד בכלכלה.
הכי מדהים אותי זה דווקא הסעיף האחרון, מעמוד 106-רפורמה בשרותי הבריאות בצה"ל…הקמת ועדה שתמליץ על העברת הטיפול בחיילים אל קופות החולים. כלומר מדובר על חקיקה שהמשמעות התקציבית היחידה שלה היא עלות הפעלתה של ועדת הבדיקה.
דרך אגב, אני מציע שיוסיפו סעיף נוסף בחוק התקציבים:
סעיף 151- ביטול סעיף 106 בחוק ההסדרים לשנת 2007: סעיף 106 יבוטל מטעמי חוסר יעילות כלכלית. אין הצדקה להקמת וועדה, שהמלצתה כבר פורסמה ברבים (ראה סעיף 106, לחוק ההסדרים לשנת 2007, לפני ביטולו ע"י סעיף זה)
שאלה- כמה זמן הקדשת ללימוד הסעיפים הנוגעים לבריאות? אתה מציין סעיפים מ10 עמודים שונים, מתוך 150. אז פסר לי כמה זמן הקדשת ללימוד המסמך, ואני אכפיל אותו פי 15 לדעת כמה זמן יקח לח"כ שאמור להצביע על המסמך כולו (כמיקשה אחת!) ללמוד אותו. אני חושב שהם מקבלים את המסמך הסופי רק כמה ימים לפני ההצבעה.
תגובה מאת: מיכאל | פורסם ביום: 14 באוקטובר 2006 | בשעה: 7:40
ייאמר לזכות הפקידים שיש תוכן עניינים שמקל על ההתמצאות בשטח. כל העניין לקח לי כשלוש שעות.
הדבר הביזארי הוא שמספרי העמודים במסמך עצמו לא תואמים למספרי העמודים בקובץ PDF ולכן כדי למצוא את עמוד 105 למשל צריך לקרוא בעמוד 110.
עוד דבר ביזארי מאוד הוא החוקונים (או שמא חוקנים?) קטנים שמסתתרים בתוך כותרות בכלל בלי קשר לתכנם. ייתכן שיש עוד דברים של שלא מצאתי רק כי הם מתחבאים.
חוצפה כבר אמרתי?
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 14 באוקטובר 2006 | בשעה: 8:18
כל הכבוד לך שהסכמת לשעמם את עצמך כך לטובת כולנו.פוסט מאיר עיניים.
ותודה גם לאזרח – המאמר של דני רבינוביץ' חד צלול וקשור.
תגובה מאת: המתחזק של דנג'ה | פורסם ביום: 3 בנובמבר 2006 | בשעה: 10:08
יש טעות בסיסית בידי הכותב והמגיבים.
המסמך אליו הובא הקישור בבסיס המאמר, הוא
מה שקרוי "המחליטים". זהו קובץ החלטות הממשלה עליו מצביעה הממשלה, ומכוחו ולפיו (פחות או יותר) יוכנו הצעת חוק התקציב והצעת חוק ההסדרים, בהתאם להכוונה מפורטת של ועדת שרים מיוחדת.זו לא הצעת החוק עצמה.
לכן, למשל, ההתייחסות לרפורמה בצה"ל של מי שהגיב קודם, שגויה. החלטת הממשלה היא לא לקבוע ועדה בחקיקה. אין צורך בחקיקה לענין הזה. מדובר בהחלטה עקרונית, להקים ועדה בין-משרדית, שתבחן את שאלת מתן שירותי בריאות לחיילי צה"ל, ושתכליתה, ככל הנראה, לפחות בפרספקטיבה אוצרית, להגיע למסקנה שמדובר בכפל שירותים, ושצריך להתחיל לתת שירותי בריאות לרוב החיילים באמצעות מערכת הבריאות הרגילה.
(ככה בד"כ הם מדברים בעניינים אחרים).
את מסקנות הוועדה, כשיהיו, אם יהיה צורך, יישמו באמצעות החלטות נוספות של הממשלה, ובחוק ההסדרים הבא – אם יידרשו שינויי חקיקה.
מדהים כמה היבטים מהותיים וחשובים של החיים בישראל *לא תלויים* בחקיקה. דוגמה אחת, היא השינויים היסודיים במדיניות ההכשרה בתעסוקה,
שלמעשה השתנתה באותו ספר מחליטים. המדיניות החדשה, דה-פקטו, כבר בפועל. עכשיו התמ"ת רק צריך ליישם אותה.
מסמך המחליטים – קרי החלטות הממשלה – הוא מסמך המקבץ בתוכו את כל החלטות הממשלה בענייני המדיניות הכלכלית לשנת התקציב הבאה, לרבות החלטות שהשפעותיהן שנים ארוכות קדימה.
בדומה לחוק ההסדרים עצמו, גם מסמך המחליטים מוכן על ידי משרד האוצר, תוך עבודה של תיאום מסויים עם שאר משרדי הממשלה, באופן שנועד לכפות על כלל השרים לתמוך בשורה של החלטות,
שאם היו מובאות לדיון ספציפי, סביר להניח שהיו נדונות זמן ממושך, ומשתנות באופן יסודי ביותר.
תגובה מאת: גיל | פורסם ביום: 10 בנובמבר 2006 | בשעה: 11:04
ראה תגובתי לפוסט
http://www.notes.co.il/assi/24630.asp
באשר להשלכות חוק ההסדרים על חוק הבריאות
תגובה מאת: אייל גרוס | פורסם ביום: 18 בנובמבר 2006 | בשעה: 19:44