והמותג חי וקיים
בחצר הבית עבר הערב קיפוד. טופף לאיטו בשביל המוביל, ועמד, מכרסם בשתיקה.
חייכתי. קיפוד קטן וחביב. קיפוד ממותג. שמוליקיפוד. ישראלי מביט בקיפוד ומיד קופץ לו השמוליק.
החבר לרגע של גדי שזולל תותים. תותים? לילד חולה? ומדבר? וקיפודים האם הם בכלל חייבים במצוות ביקור חולים? ואולי בכלל גדי פשוט הזה מחום? המון מסתורין בספר קטן.
רק אני והקיפוד שלי
מותג חזק. משרדי הפרסום של שנות האלפיים יכולים רק לחלום על מיתוג כה מוצלח למוצר אפרורי כמו קיפוד.
השמוליק והאגדה.
בשנת 1955 נכתב. מותג של 50 שנה!!
שם הסופר – כוש. ובעצם, כוש הוא שם צללים כפול ומכופל. הספר נכתב במשותף על ידי כרמי טשרני (ט.כרמי – הוא שם העט הראשי), ושושנה הימן. כוש. חיבור שמות ראשון. חיבור השמות השני בספר (לפי מסורת חכמי ריץ' ראץ') אם נחבר שמוליק וקיפוד נקבל – שמוליקיפוד. וכך, הספרון ההזוי, מיתג את הקיפוד כחיה חביבה בשני שלבים. שלב א' פועל על פעוטות. בו מוחותינו פריכים וצעירים, המותג תופס חזק. שלב ב' לקיבוע – שלב ההורות. מקריאים ומקריאים עד שהמסר נקלט. קיפוד זה טוב. קיפוד זה שמוליק. קיפוד אוכל תותים לתיאבון.
נחש לעומת זאת, זה רע. רע מאוד.
עטיפת הספר
המשך התעלומה (כי בכל מותג טוב צריך להיות גם מסתורין). מיהו גדי האגדי? ובכן, אייל מגד בספרו האוטוביוגרפי ארץ אישה מספר גם על ילדותו. הוריו, זוג ספרותי אידה צורית ואהרון מגד ניסו להשאירו לבדו כשיצאו אל בתי הקפה הספרותיים בתל אביב העתיקה והמפחידה. אייל הצעיר היה אז מרים מהומה ובכי היסטרי והשכנים נאלצו לרדת בפיג'מות מלמעלה לנחמו. ההורים אז סיפרו בתוכחה על גדי הגיבור בנם של כרמי ושוש, (זוג ספרותי 2), שלא פחד לעולם להישאר לבדו (ראו מסגרת). אייל מגד נשוי לצרויה שלו (זוג ספרותי 3). אם כן, גדי הוא לא סתם ילד. הוא ילד גיבור.
שִׁעוּר לְדֻגְמָה / ט. כרמיבְּבִּיאַפְרָה גָּוְעוּ הַשָּׁנָה בָּרָעָב מִילְיוֹן וָחֵצִי –לְפִי הַבִּטּוּי הַשָּׁגוּר: אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף – אוֹ, לְפִי הַסֵּדֶר הַמְּקֻבָּל בָּאֳנִיָּה טוֹבַעַת: נָשִׁים וִילָדִים, וּגְבָרִים. אֲנִי מְבַקֵּשׁ תְּשׂוּמֶת-לֵב. גּוּף-רַבִּים, בְּעֶצֶם, אֵינֶנּוּ גּוּף. אֵין לוֹ, נֹאמַר, שְׂרִיטָה בַּלֶּחִי אוֹ דַּלֶּקֶת בָּאָזְנַיִם. וְגַם לֹא צַעֲצוּעִים אֲדֻמִּים אוֹ שְׁחֹרִים. נִזְכֹּר אֶת הַצְּבָעִים: אֲדֻמִּים, שְׁחֹרִים. כְּמוֹ-כֵן, זְמַן-עָבָר אֵין לוֹ זְמַן. תָּמִיד יֵעָלֵם בַּסְּבַך לְאַחַר שֶׁמִּישֶׁהוּ מָחָה אֶת הָעֲקֵבוֹת וְהַגֶּשֶׁם טִאְטֵא אֶת הָרֵיחוֹת. לָכֵן, – בְּבַקָּשָׁה, קְצָת דֶּרֶך-אֶרֶץ – עָלֵינוּ לוֹמַר הַכֹּל מֵחָדָשׁ בְּיָחִיד וּבְהֹוֶה: בְּבִּיאַפְרָה גּוֹוֵעַ יֶלֶד וְ/אוֹ וְ/אוֹ בָּרוּר? וְעַכְשָׁו שֶׁחִלַּקְתִּי אֶת הַטְּפָסִים, נְמַלֵּא אוֹתָם. וְאַחַר-כָּךְ, בְּהֹוֶה וּבְיָחִיד, נֵלֵך אִישׁ-אִישׁ לְבֵיתוֹ וּבְדֶרֶך כָּל הָאָרֶץ. 1969 http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/shira/sh_51.htm |
ט. כרמי נולד בארצות הברית בשנת 1925, התחיל מסלול ישראלי טיפוסי בשנת 1947, וסיים בלחימה במלחמת השחרור. באזרחות כתב שירים, תרגם שיקספירים, ערך ספרים ועיתונים. במיוחד שירים. שירים למבוגרים.
אמת בפרסום?
הקיפוד הוא בעל חיים מסדרת אוכלי החרקים. מעניין. חשבתי שקיפודים אוכלים תותים…
הקיפוד פעיל בלילה. מוזר. חשבתי שקיפודים מבקרים ילדים חולים ביום…
הקיפוד זולל חרקים, תולעים, לטאות ואפילו נחשים. כשהקיפודים אוכלים חרקים ארסיים הם קורעים בפיהם את החלקים שאינם ארסיים ואוכלים לתאבון. טרף גדול מטולטל בתוך הפה עד למותו. טלטולים כאן זה חוקי. טרף קטן נבלע בשלמותו.
הקיפוד חי לבדו. מזדווג בסטוץ זריז, מתלבש ובורח. הנקבה בהריון כחודש וחצי ואז מגדלת את גוריה בחד הוריות. גורים חולים היא אוכלת (מה עם ילדים חולים מה?).
קיפוד המדבר – הגדול מבין קיפודי ארצישראל צועד עד 15 ק"מ בלילה כדי לאכול.
מה שמותג טוב יכול להסתיר…
אבל המותג המסתורי ממשיך עד ימינו במתקפת שיווק אגרסיבי
מותג ויראלי – עוד פרסומות לקיפוד בספרות הילדים
עטיפת ורד הקיפודה
מיתוג לבנות – שלומית דותן פרסמה את ספר הילדים הנפלא ורד הקיפודה. הקיפודה הקטנה והחמודה מוזמנת למסיבת אביב ורוצה להתקשט כמו החבר'ה. אך אבוי!!
"היא ניסתה להתלבש לאט
ובעדינות
ומדדה כמעט
את כל החנות,
אבל למרות שעשתה הרבה מאמצים
כל הבגדים נתקעו לה בקוצים!"
אל דאגה חבריה. ורד מוצאת פיתרון יצירתי שמשלב קוליות ומראה מהמם… מיטב אופנת האביב של היער. ברבי של הקיפודים.
אנדה עמיר פינקרפלד בשירה הקיפוד עם פזמון אלמותי –
"רצה פעם הקיפוד
עם מישהו לרקוד,
אך לא מצא לו כל חבר,
כולם אמרו: הנך דוקר
מה לעשות מה לעשות
הקיפוד רוצה לרקוד
מה לעשות מה לעשות הוא רוצה לרקוד"
כאן המותג מעורר אמפתיה ורחמים. מותג חכם…
אני פותח מבצע למיתוג חיות אחרות. אנא חברים עזרו ברעיונות.
(מיהושוע ועקרב נולד…) יהושועקרב
(מנחשון ונחש נוצר…) נחשונחש
והטוב מכולם בינתיים בהשראת גיבור הספר שמוליקיפוד
(מגד ודג המותג…) גדג
לילה אור
הדירה התלאביבית הקודמת שלי, חיו כמה קיפודים. הם אהבו מאוד את האוכל היבש של החתולים, מסתבר. חיינו בשכנות די טובה.
תגובה מאת: זו ש | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 1:19
חפש בספרים של עודד בורלא, נדמה לי שהוא עשה את זה לפניך.
תגובה מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 9:02
נראה לי שגרנו באותה שכונה. 😉 וגם אצלי הם באו מאותה סיבה. ולא תאמיני מה, אפילו כתבתי יום אחד סיפור לילדים שאחד מגיבוריו היה קיפוד, על שום אותם קיפודים. צריכה למצוא אותו איפה שהוא… מקווה שלא נעלם במחשב שנגנב, כי הוא דווקא היה סיפור נחמד.
יופי של פוסט.
תגובה מאת: ימימה | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 9:10
בהזדמנויות המתאימות, עם האנשים המתאימים, לפעמים הכי נכון להגיד "בזהירות בזהירות, כמו שקיפודים מזדיינים".
תגובה מאת: חנן כהן | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 9:19
just little mistake in the hebrew gadi is thier son and not like written.all the best and keep on
תגובה מאת: nachum | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 10:11
קיפודים אכן אוכלים חרקים, ולכן טובים לגינות כתחליף לחומרי הדברה כימיים. מצד שני, קיפודים שגדלים בטבע הרבה פחות מומלצים לילדים. הם נושאים על גופם הקוצני קרציות לרוב.
פוסט מקסים.
תגובה מאת: שקדיה | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 19:22
זו ש! מה שנכון נכון. אוכל חתולים, בונזו וכדומה מאוד אהוב על קיפודים. יש גם קיפודים קטנים שנפוצים כחיות מחמד באירופה אבל גם בארץ.
היום גיליתי שיש קיפודים שאוהבים פירות. בכל זאת תותים לא נראה לי מהפריטים הראשוים בתפריט.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 21:20
ימימה שלום!! כאספן ספורי קיפודים אשמח לקרוא ולהקריא את הסיפור שלך. תודה רבה.
לנחום תודה גם כן – ואני חשבתי שכתבתי או, לפחות זה מה שהתכוונתי לכתוב שגדי היה בנם של הסופרים. איפה הבנת אחרת?
לשקדיה – מעניין מי מתקרב מספיק לקיפוד בטבע כדי לזכות בביקור של קרציות. הזכרת לי חלום בלהות. קורס מיקרוביולוגיה שנה שנייה לומדים על חיידקים. פוווו איזה שיעמום. המרצה מספר על מחקר שעשו על קדחת של ריקציה בקיבוץ צאלים שם מצאו שאנשים בבתים בקצה הקיבוץ חולים יותר מבאמצע, הם מצאו גם קיפודים עם קרציות נגועות והסיקו מסקנה. האם יש מקום לתביעת דיבה? הכםשת מותג? ותודה
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 21:36
לטעמי כדאי יותר להזדיין בסבלנות.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 21:37
מחר אני בספרית ילדים, אבדוק ואחזור אלך
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 31 באוקטובר 2006 | בשעה: 21:38
before the words carmi and shosh there is mistake in one word can you fix it please…
תגובה מאת: nachum | פורסם ביום: 5 בנובמבר 2006 | בשעה: 12:36
הי, הבלוג שלי מלא בטעויות.
מה שאני כותב נכתב באישון לילה אחרי לפחות 12 שעות עבודה, האכלת הילדים, מקלחות, השכבה.
השעות האלו הן השעות בהן הנפש עפה חפשי והעין לא רואה כל כך.
תודה על התיקונים.
תגובה מאת: אסי | פורסם ביום: 5 בנובמבר 2006 | בשעה: 23:44