מגילת הדסה
אמא ובת קוראות במגילה.
אבא לומד בחדר השני. מאזין. יותר מעניין שם.
מתחילות צעקות. קצת אחרי המישתה.
"מה הוא חושב לעצמו החשברוש הזה שהמלכה היא רכוש שלו?"
"מה זה פה אם לא מוצא חן בעיניו מה שהיא אומרת הוא יכול פשוט לגרש אותה?"
"מה הארמון הזה הוא רק שלו? מה עם המלכה? מה זה הסיפור הזה?"
"מזתומרת הוא מחפש את האישה הכי יפה? מזה זה מה שחשוב?"
לך תסביר לה שבעולם אין צדק, ושנשים חלשות יותר מגברים בהרבה מקומות, ושעדיין הסיפור הזה רלוונטי. מאוד. ובחוברת שאני לא ממש מצליח לקרוא כתוב על הגברת מודעות ושיטות לאיתור של התעללות בנשים.
"מזל" היא אומרת. "מזל שאנחנו לא בפרס". "מזל שהיום נשים שולטות".
ואמא אומרת שנשים היום לא שולטות, הן מנסות להיות שוות וקצת מצליחות.
והבת זועקת "חמתי בוערת בי".
ואני צוחק.
ומנסה לחזור לרפואה המונעת בחוברת, וממשיך להקשיב. כי הרבה יותר מעניין שם.
חג שמח.
