הפוסט הזה נכתב כמחווה לפיקסצית אלכסנדריה של עמי –

סיפורים על נשים שהתחפשו לגברים כדי לרכוש השכלה או כדי לעסוק במלאכות גבריות ממלאים את דברי ימי ההיסטוריה. בוויקיפדיה מצאתי סיכום נחמד על לבוש בהצלבה (cross dressing) כולל סיווג לסוגים מפטיש לבגדי המין האחר, דרך החלפת בגדים לשם תועלת ועד הצורה המודרנית – דראג, צורת אומנות מופעים פופולארית בחברה המערבית.
בעולם הרפואה מסתובב סיפור על אנגודייק. מעשה שהיה כך (אולי?) היה.
באתונה של המאה הרביעית לפני הספירה נאסר על נשים ללמוד ולעסוק ברפואה. אפילו מיילדות היתה לפי הסיפור מחוץ לחוק, ונשים מתו בהמוניהן מבושה. הן פשוט נמנעו מלקבל עזרה אצל הגברים שעסקו ברפואה.
אנגודייק שבחרה לעסוק ברפואה גזרה את מחלפות ראשה ונסעה הרחק אל עבר אלכסנדריה, מרכז אקדמי ומדעי גדול – ורחוק מאתונה. שם, הרחק מעיני השכנים וההורים היא הצטרפה לתלמידיו של הרופילוס – האנטומיסט הגדול של זמנו ואחד מאבות האנטומיה בכלל.

הירופילוס.

 אנטומיסט גדול הוא אולי היה, אבל את האנטומיה הנקבית של התלמיד הצעיר שהתהדר בשם אנגודיקוס הוא פיספס לגמרי. אפשר רק לדמיין את ההרפתקאות שעברה המחופשת ברחובות העיר הקוסמופוליטית. בשווקים, בחדרי ההרצאות, בנתיחות. בסיפריה המפוארת.

תמונה מבית הספר (שחזור דרמאטי) – אנגודיק באמצע.

אחרי שסיימה את חוק לימודיה חזרה אנגודייק לאתונה מכורתה והחלה לעסוק ברפואה – עדיין מחופשת לאנגודיקוס. כאשר ניגשה לנשים במצוקה היא חשפה את מינה בעזרת הרמת החלק התחתון של הטוניקה והנשים הנדהמות נעתרו לטיפוליה. שמה התפרסם בכל רחבי העיר ונשים רבות וחשובות השתמשו בשירותיה עד שנזעקו כל הרופאים האתונאים וכראוי בחברה דמוקראטית – תבעו אותה על הטרדה מינית. הטענה שהפיצו בתקשורת היתה שאנגודיקוס השתמש במעמדו כרופא, גרם למטופלות להתאהב בו וניצל את תומתן לתאוותו החולנית. אסטרטגית ההגנה של אנגודייק היתה בתחילה הטענה שהטיפול שקיבלו הנשים מידיה היה הטוב ביותר שישנו. לא עזרו טענותיה וכדי להמנע מגזר דין מחמיר בחבר שופטים מורחב, שינתה הנאשמת את טענותיה וחשפה את סודה האמיתי. שוב הרימה את שמלתה אל מול הקהל הנדהם. כעת היא עמדה למשפט מסוכן הרבה יותר בעוברה על הסעיף שאוסר על נשים לעסוק ברפואה. גזר דין מוות ריחף מעל ראשה.

המטופלות של הרופאה – כמה מהן מהחשובות שבנשות אתונה כולל כנראה אשתו של אב בית הדין התייצבו בבית המשפט ואיימו בהתאבדות המונית אם תואשם אנגודייק בדין. האישה זוכתה מיד והורשתה לעסוק ברפואת נשים וילדים. עוד מסופר שנשים נוספות חדרו למקצוע האסור בזכותה. בימים שאחרי הספירה, בימי הרומאים, נשים הורשו לעסוק ברפואה לנשים ואפילו (אלוהים ישמור) עסקו בכתיבת ספרות רפואית.
הסיפור המעניין שמכיל בתוכו את כל החומרים מהם יוצרים סרטים בהוליווד או בוליווד תואר לראשונה על ידי סופר רומי בן המאה השנייה לספירה בשם היגינוס. ברשימה של ממציאים ומגלים הוא מספר את סיפורה של אנגודייק כהערת שוליים בסיפרו על המורה שלה הרופילוס שגילה (ולא המציא) את השחלות.
אנגודייק שימשה במשך מאות שנים בשני צדדיו של ויכוח עתיר כסף ודם. ויכוח שנמשך בעצם עד ימינו והוא – מי הראוי ביותר לטפל בתהליך הלידה? רופאים גברים או מיילדות נשים? זהו בעצם גלגולו הישן של הוויכוח העדכני בין לידות בית ללידות בית חולים, לידות שמסוייעות על ידי מיילדות מול לידות שמובלות על ידי גניקולוגים, חיתוך החייץ ולידה על הגב מול לידה טבעית ובכריעה. במשך שנים ניסו מיילדים גברים, כירורגים ורופאים להשתלט על השוק הרווחי של לידות. הסיפור של אנגודייק שימש כאמור להוכחת טענות כל הצדדים. ממיילדות נשים שטענו לבלעדיות על תהליך הלידה, דרך נשים ששאפו להגיע ללימודי רפואה, רופאות אליל שעברו מעיר לעיר ומכרו את מרכולתן, ומי לא. כולן ניתלו על האילן הגבוה. הסיפור מקבל זווית חדשה כאשר כותבים מודרניים מתחילים להאשים את אנגודייק בפרקטיקה אסורה – ביצוע הפלות וניתוחים קיסריים רחמנא לצלן. לא ברור מאין הגיע הרעיון אך נראה שהועתק מספר לספר והפך למציאות בלי קשר לסיפור המקורי שלא מציין ולו במילה אחת את הפרקטיקה האסורה עד היום במקומות רבים. בגירסאות רומאנטיות מהמאה השמונה עשרה אנגודייק הופכת לגיבורה של אודיסיאה שלמה בוויכוח אחר בין דת למדע. בתחילה היא מקדישה את עצמה לכת של האלה ארטמיס, ורק לאחר מכן בוחרת במדע ויוצאת למסע לימוד הרפואה. רופא שהתנגד לעיסוק עצמאי של מיילדות במקצוען השתמש באנגודייק כדוגמה רעה לזמנים ההם כשהמיילדות היתה בידיהן של נשים שחיתנו, ביצעו הפלות, ריפאו עקרות, ועסקו בקוסמטיקה מהצד. הרופאות המפורסמות האחרות מהעת העתיקה קלאופטרה ואספאסיה, (שעבדו כנראה שמונה מאות שנה אחרי אנגודייק), מואשמות גם הן בפרקטיקה לא מדעית ואפילו באמונה באהבה חפשית ויי ויי (חוץ מחלטורה כקוסמטיקאיות). הוא מזכיר באותו הנאום שתי נשים שהתיימרו לעסוק ברפואה וכנראה עסקו במלאכה הנוראה של הפלות. אפילו וויכוח על זמן השכיבה הרצוי לאחר לידה יש כאן – מה שקוראים היום משכב הלידה.
הוויכוח בין רופאים למיילדות נמשך עד ימינו ואחד מהגלגולים שלו הוא הוויכוח בין לידות בית ללידות בית חולים. מאמר מעניין אחד מהBMJ הג'ורנאל הרפואי הבריטי עורר הדים רבים כאשר הראה שהתוצאות של לידות בית שמנוהלות על ידי מיילדות מורשות בנשים בהריון בסיכון נמוך זהות ללידות של קבוצה דומה במאפייניה שילדה בבתי חולים עם פחות התערבות חודרנית. מעניין מה הייתה אומרת על כך אנגודייק.
לקריאה נוספת – הספר המצחיק / עצוב, מרתק של הלן קינג –
Hippocrates' Woman: Reading the Female Body in Ancient Greece 

וכל זה בלי להזכיר אפילו קצת את הראשונה שבראשונות AGAMEDE רופאה יוונית מהמאה ה 12 לפני הספירה (ממש לפני המלחמה בטרויה).