מילואים
* אזהרה מראש – פוסט בכי נהי ורחמים עצמיים.
מילואים. עוד פעם מילואים.
כמה אני שונא את המילואים.
הפעם זה קרוב הביתה. בצאלים. אמצע אוגוסט. חום בלתי שפוי בשטח.
אני מזהיר מהתייבשויות וממכות חום, ומתחנן שינוחו בצהריים מתחת לצל ולא מעניין אותי מה אומרים הנהלים.
מתרה במ"פאים שאבוא עמם חשבון על כל חייל שנצטרך לפנות או להרוות את ורידיו בנוזלים.
נעליים. ירוק. מסריח. סולר.
שלוש ומשהו שנים בסדיר. חודש בשנה מאז ועד גיל 45 (שמעתי שלרופאים זה עד גיל חמישים).
שש שנים? שש שנים מחיי לתת למולך הזה?
ומחר – לריב עם חיילים, לעבור על ניירות מרופא המשפחה, מרופא מומחה, מעורך הדין, לשחרר, או לאכזב, להילחם למען מה? ונגד מי? נגד מי שרוצה להיות עם אישתו? עם ביתו התינוקת? בעבודה? בחייו?
ולבזבז זמן, וכסף – המון כסף מהכיס כי הצבא צועד על פלאפוניו של חייליו, כי לא מחזירים החזרי נסיעות ברכב, כי לא מחזירים על בייבי סיטר, כי… כי…
אני צריך לשלם למדינה כדי לעשות מילואים.
אבל אחרי המלחמה הקודמת, ולפני המלחמה הבאה, חייבים להתאמן. חייבים. לשמן את גלגלי השיניים.
ילדי האהוב נרדם בסלון. הוא נוחר. הוא מלאך. הוא רך כל כך ומתוק. הוא יהיה חייל?
לגדל בנים בישראל.
פחד מילואים.
* בכתבה הזו מתחבא הסיפור האמיתי. רק שלושה – ארבעה אחוזים משרתים במילואים. ואין שום טעם וסיבה לשנות את המצב. בעיה של השוליים הסהרוריים של החברה. אז מה אכפת לכם?
אסי אהלן, כיף לקרא אותך. אני יודע שלך לא כיף כעת, אבל כיף לדעת שיש כמוך. שמור על הצל ותמשיך לכתוב.
עמי
תגובה מאת: עמי | פורסם ביום: 19 באוגוסט 2007 | בשעה: 0:47
ונשיקות למלאכים.
רועי וערן.
תגובה מאת: אח שלך | פורסם ביום: 19 באוגוסט 2007 | בשעה: 1:00
נשמע קשה ומבאס.
אל תוותר להם על אף חייל
וכשימאס לך ממש תוציא לעצמך גימלים 🙂
בעיקר רציתי להעביר אמפטיה על החום והקושי והיאוש שלך, 🙂
תגובה מאת: ח ל י | פורסם ביום: 19 באוגוסט 2007 | בשעה: 9:57
יהיה חייל (קרבי) על גופתי המתה. לא רגע לפני זה.
תגובה מאת: אביבה | פורסם ביום: 19 באוגוסט 2007 | בשעה: 22:13
מילואים זו דילמה קשה. מצד אחד, כאזרח אתה רגיל לשלוט בגורלך. לעשות דברים שאתה רוצה ולא לעשות כאלו שאינך חפץ בהם. במילואים העולם מתהפך, אתה הולך כי אתה צריך ולא בהכרח כי אתה רוצה. נדרש לעשות דברים שלפעמים לא היית מוכן לעשות בשביל עצמך באופן אישי ודאגת לא להידרש לעשותם בחייך האישיים והנורא מכל, לפעמים אתה נאלץ לעשות דברים בניגוד להגיונך/תפישת עולמך (והם גם עלולים לסכן את חייך וחיי אחרים).
אני שונא מילואים, אולם מצד שני הנטל הוא משותף והוא חובה שלנו כאזרחי המדינה. באופן אישי, למזלי המילואים שלי הם קלילים, אך אני מגלה שאם השנים אני מרשה לעצמי מידי פעם להגיד שהפעם אני לא יכול…
תגובה מאת: אלירן | פורסם ביום: 30 באוגוסט 2007 | בשעה: 16:07