שביתת המרצים נמשכת
שוקי השכן (היפה) מלמעלה כתב כבר שהשביתה נמשכת (ממש שנייהלפני שהתחילו לקרוע אותו מכות בכיכר העיר).
אני שמח מאוד שבית המשפט בחר בצורה נבונה שלא להשתמש בכלי הכוחני של צווי מניעה / צווי ריתוק למרצי האוניברסיטה.
החלטה כזו היתה פוגעת בכל מאבק מקצועי בישראל. האפשרות להטלת צווים אמורה להוות כלי קיצוני שנועד לחייב עובדים חיוניים לחזור לעבודתם למרות שביתה. דוגמאות? רופאים, מים, וכדומה.
הטלת צווי ריתוק על עובדים במאבק מקצועי שאינו עוסק בשירות חיוני הוא פסול, ומהווה פגיעה ממשית בזכות השביתה של כל הארגונים.
רגשותי כלפי השביתה הזו היו מעורבים מתחילתה. זוגתי, עמיתיה ועמיתותיה הם דוקטורים אמיתיים. לפילוסופיה. מרצות מעולות, וחוקרים טובים. הם מועסקים כמרצים סוג ב' – כאלו שמרצים כבר שתים עשרה שנה בלי תנאים סוציאליים, שעובדים שמונה חודשים בשנה ולא מקבלים משכורת בחודשי הקיץ (למרות שממשיכים לנסוע לבחינות ושעות קבלה גם בתקופה בה הם לא מקבלים משכורת), בלי פנסיה, בלי קופת גמל, ובלי קרן השתלמות, והרבה יותר גרוע מכך – בלי מתנה לראש השנה.
הדבר הגרוע ביותר בכל העסק הזה הוא שמוסדות מכובדים – אוניברסיטאות ומכללות יכולים להעסיק באופן קבוע אנשים כעובדים זמניים, בלי להניד עפעף. אצלנו אף פעם לא יודעים כמה משכורת בערך היא תרוויח בשנה הבאה. איפה היא תעבוד ובאיזה ימים. פעמים רבות יום לפני תחילת הסימסטר אנו מבינים שאני צריך לשנות את לוח המרפאות שלי בגלל קורס חדש שנפתח פתאום, ואני צריך לקחת את הילדים מהגן. היא פשוט לא במצב בו היא יכולה לאמר לא.
מסיבה זו כעסתי על המרצים הבכירים – שהמשיכו לשבת על סיר הבשר, ויכלו כעובדים קבועים שמקומם מובטח להאבק עבור אלו שלא יכולים להאבק (כל מרצה מן החוץ שכזה לא יכול לפצות פה. אם יתעקש על תנאי העסקתו, יוחלף בשנה הבאה כמו קלפים או פוגים). המרצים הבכירים היו היחידים שיכלו להאבק למען – בעצם הדור הצעיר של האקדמיה הישראלית, למען עתיד החינוך הגבוה (שטמון באקדמאים צעירים כמו אישתי).
כאשר הם יצאו למאבק הזה – עבור משכורתם, לא יכולתי לתמוך בהם בלב שלם. כאשר הם דיברו על עתיד ההשכלה הגבוהה ובריחת מוחות מישראל גיחכתי. המוחות שבורחים הם בני 35-40, בתחילת הקריירה. הם אלו שמסתכלים ימינה, שמאלה, למטה ולמעלה ולא רואים תקווה. לא רואים משכורת, לא רואים צדק.
זו גם אחת הסיבות שסטודנטים רבים ממשיכים ללמוד כמעט כרגיל למרות השביתה. גם באוניברסיטאות חלק גדול מהמרצים שם מרצים סוג ב והם יושבים ליד ה"סגל הבכיר" אלו שהגיעו בזמן והצליחו לקבל תקן. במקום להתעסק עם המרצים הבכירים באוניברסיטאות פשוט מוציאים אותם לפנסיה כשמגיע הזמן ולוקחים עבדים בחוזה אישי ובלי תנאים במקום הפורשים.
מצד שני, קשה לי שלא לתמוך במאבק מקצועי. במיוחד כזה שמראה במלוא כיעורה את חוסר האכפתיות של הממשלה שלנו, של המנהיגים. בעצם, למה חוסר אכפתיות? את הזלזול שחשים המנהיגים כלפי החינוך האקדמי בישראל. אחד מגלגלי הצמיחה המשובחים של ישראל. ביבי קרא להם אליטות ופרופסורים מהאוניברסיטה. אולמרט פשוט שותק ומתעלם.
מאבק המרצים לא יקבל את תמיכתי המלאה (ואני בטוח גם של רבים אחרים) כל עוד לא יהיה עבור :
1. תוספת תקנים למרצים צעירים (בעצם כמעט ואין כאלו תקנים).
2. תיקצוב קבוע של לימודים חשובים ולא "רווחיים" – מדעי הרוח והחברה – נשמת אפה של החברה.
3. מניעת העסקת עובדים זמניים / עובדי קבלן / עובדים ללא זכויות במוסדות להשכלה גבוהה – מהמנקה, דרך המאבטח ועד למרצה – הקולגה.
4. קיבוע שכר הלימוד והורדתו עד לחינוך גבוה חינם.
רק איגוד מקצועי חזק כמו זה של המרצים הבכירים יכול להתחיל להניע תהליכים בכיוונים אלו. לצערי, נראה שמה שחשוב להם זו המשכורת שלהם. האם עתיד החינוך הגבוה חשוב להם? אולי.
בלוג שביתת המרצים (הפורום להגנת ההשכלה הציבורית) הוא בלוג בו אפשר לקרוא יותר על השביתה. יש בו כמה נקודות אור, וייתכן שמחוסר ברירה ובכדי להשיג תמיכה ציבורית המרצים מתחילים לנוע בכיוון הנכון. לא יודע.
נראה מה יהיה.
אסי,
הטענות שאני שמעתי מכיוון המרצים הן שאם השביתה הייתה נסובה סביב הדברים שאתה מציע היא הייתה נחשבת לשביתה פוליטית ובית הדין לעבודה היה מוציא להם צוים (כמו שקרה למורים). אני חושב שבשלב זה (לאחר שאין להם הסכמי שכר מאז 1997) הם מעדיפים קודם להתמקד בהשגת המטרה הזו. מאבקם להשגת הסכמי שכר נמשך כבר שנים והחל לפני השביתה.
לאור זה, כלל לא ברור לי מדוע כולם סבורים שהם מסוגלים לסחוב על גבם מאבק רחב יותר עבור אנשים אחרים כאשר הלכה למעשה הם אינם מסוגלים למנוע שחיקה בשכרם האישי.
דרך אגב, בבלוג שביתת המרצים אליו קישרת מופיעות גם ההחלטות שהתקבלו ע"י המרצים באוניברסיטאות השונות. שים לב למשל לתמיכה בסטודנטים ולהתנגדות המוצהרת להעלאת שכר הלימוד. נכון שלא על כך נסוב המאבק אבל קשה לאמר שהמרצים הם נגד הסטודנטים (או הסגל הזוטר או המרצים מן החוץ)
תגובה מאת: סגל זוטר | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 13:45
מאד מזדהה עם מה שכתבת.
קשה מאד לתמוך בהעלאת שכר לסגל הבכיר, כאשר חלק כה גדול מהמרצים, ולא רק אנשים צעירים, גם אנשים רבים בשנות הארבעים והחמישים שלהם, מועסקים בתנאים מחפירים, שלדעתי הם גם אינם חוקיים, והסגל הבכיר משתף פעולה עם הניצול המביש הזה.
יחד עם זאת, השביתה הזו נעשית כולה על חשבון הסטודנטים, תוך פגיעה בלתי נסבלת במיוחד בסטודנטים העניים יותר, שבקושי מצליחים לשלם את שכר הלימוד, וכעת עומדים מול שוקת שבורה, ועם זה אי אפשר להסכים.
תגובה מאת: ענת פרי | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 13:46
למה להאבק על זכויות המרצים הצעירים זה עניין פוליטי?
אולי… שכר הלימוד הוא עניין סמי פוליטי אבל גם זה לא פוליטי. ממתי מאבק על חינוך טוב וזול הפך לעניין פוליטי?
מקסימום המאבק הוא נגד פקידים (באוצר) ולהם ממש לא משנה איזה פוליטיקאי נמצא בראשות האוצר או הממשלה.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 13:55
את השאלה הזאת כדאי להפנות לבית המשפט שהכריז כך על שביתת המורים. האם הוספת שעות למערכת היא עניין פוליטי?
כנראה "פוליטי" זה כל מה שלא נוגע לכיסך האישי.
תגובה מאת: סגל זוטר | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 14:31
שהכיס האישי שלי הוא לא פוליטי. הוא ריק לגמרי.
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 14:36
בוא לא נשכח שהזניית הסגל הזוטר נעשתה על ידי נציגיו הסגל הבכיר , בתקופה שבה האוניברסיטאות נשלטו עדיין על ידי הסגל האקדמי ולא על ידי נשיא ממונה. אני נמניתי אז על ראשי ארגון הדוקטורנטים של האוניברסיטה העברית, מאבקנו לא היה מוצלח ביותר (אם כי השגנו הישגים מסויימים).
ושלא תטעה: הסגל הבכיר לא יהסס גם היום להקריב את מה שעוד נשאר מהסגל הזוטר, אם זה ישתלם לו. אני אתפלא אם המשבר הנוכחי יסתיים ברפורמה זוחלת, שבו יובטחו זכויותיו של הסגל הבכיר הנוכחי, על חשבון מי שיצטרף אליו בעתיד, בדיוק כפי שקרא עם עוזרי ההוראה לפני 13 שנה, כאשר הדוקטורנטים הותיקים המשיכו להינות מדירוג ה"אסיסטנטים" בעוד החדשים יותר הוכנסו לדירוג ה"מורים עוזרים" הנחות יותר.
ראה גם רשימתי המתאריך 31.8.2006 שעסקה בנושא לרגל פטירתו של פרופ' אמנון פזי, שהיה מאדריכלי המהלך של הפיכת הסגל הזוטר למעמד עבדים:
http://www.notes.co.il/joseph/22651.asp
תגובה מאת: יוסי לוי | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 14:53
סגל בכיר מול זוטר – תגובה מתוקנת עקב טעויות כתיב בתגובה הקודמת (אפשר למחוק אותה)
בוא לא נשכח שהזניית הסגל הזוטר נעשתה על ידי נציגיו של הסגל הבכיר , בתקופה שבה האוניברסיטאות נשלטו עדיין על ידי הסגל האקדמי ולא על ידי נשיא ממונה. אני נמניתי אז על ראשי ארגון הדוקטורנטים של האוניברסיטה העברית, מאבקנו לא היה מוצלח ביותר (אם כי השגנו הישגים מסויימים).
ושלא תטעה: הסגל הבכיר לא יהסס גם היום להקריב את מה שעוד נשאר מהסגל הזוטר, אם זה ישתלם לו, וגם את הסגל הבכיר של העתיד. אני לא אתפלא אם המשבר הנוכחי יסתיים ברפורמה זוחלת, שבו יובטחו זכויותיו של הסגל הבכיר הנוכחי, על חשבון מי שיצטרף אליו בעתיד, בדיוק כפי שקרא עם עוזרי ההוראה לפני 13 שנה. אז הדוקטורנטים הותיקים המשיכו להינות מדירוג ה"אסיסטנטים" בעוד החדשים יותר הוכנסו לדירוג ה"מורים עוזרים" הנחות יותר.
ראה גם רשימתי המתאריך 31.8.2006 שעסקה בנושא לרגל פטירתו של פרופ' אמנון פזי, שהיה מאדריכלי המהלך של הפיכת הסגל הזוטר למעמד עבדים:
http://www.notes.co.il/joseph/22651.asp
תגובה מאת: יוסי לוי | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 14:55
או ליתר דיוק, כל מה שנוגע למאבקי אינטרסים – קרי כמעט כל הדברים החברתיים (כולל הכיס של אסי)
מה שכמובן הופך את הטענה למגוכחת, כי גם מאבק המרצים עצמו הוא פוליטי.
תגובה מאת: דרומי | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 14:56
יש גבול עד כמה אפילו סוציאליסט יכול לתמוך ב"מאבק מקצועי". האם היית תומך במאבק של עובדי חברת החשמל להכפלת שכרם? אני מאמין ומקווה שלו.
אז למה לתמוך במאבק להעלאת שכרם של אלה ששכרם ממקם אותם עמוק בעשירון העליון (כן, גם ה"מסכנים" שמרוויחים "רק" 15 ברוטו)? במיוחד לאור העובדה ש-80% ממשכורתם מגיעה על חשבון משלם המסים, הנמצא ברוב העשירונים מתחתם?
לסיכום, האוצר צריך לשבור את השביתה בקלות, פשוט לסגור את ברז הזרמת הכספים לאוניברסיטאות, וחסל.
תגובה מאת: חיים | פורסם ביום: 15 בינואר 2008 | בשעה: 18:29
פשוט לסגור את ברז הזרמת הכספים? ואז פשוט לא יהיו רופאים, מהנדסים ומדענים.
לגבי שכר, גם מי ששכרו גבוה יחסית, זכותו להתקומם כאשר פוגעים בשכר זה. חשוב לזכור שמרצים עוברים מסלול של שנים ארוכות שבו שכרם נמוך מאד עד לקבלת משרת מרצה.
תגובה מאת: דב | פורסם ביום: 16 בינואר 2008 | בשעה: 6:36
לא מהווה שיקול בשבילי לתמיכה או לחוסר תמיכה במאבק. באופן עקרוני אני אתמוך בכל מאבק של עובדים מול מעסיקים. התמיכה שלי נעלמת במצבים כמו שביתת המרצים בהם המאבק הוא על שכר של סקטור אחד כשיש כמה סקטורים שעובדים אחד ליד השני. אני חושב שסולידריות היא חלק חשוב, והיא שחסרה לי כאן במאבק שיכול לשמש מנוף להרבה דברים טובים, ומשמש מנוף לחשבון הבנק בלבד.
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 16 בינואר 2008 | בשעה: 7:39
אני תומך במה שאמרת אבל כאמור זו לא חוכמה, הרי אתה מדבר עלי.
אני מקווה שהדיון הער שמתרחש פה יעודד אותך לסיים את ההשתבללות הזו שלך בכתיבה על ענייני רפואה.
כמו שאמר נדב, הכל פוליטי, וכמו שאתה מלין על אובדן הסולידריות של המרצים ועל אובדן העניין של הפרופסורים במרצים מן החוץ ובסגל הזוטר, אפשר לחשוב גם עליך – מי שהיה בין הבולטים בכותבים על נושאי מדינה ורווחה ב"רשימות", אך התייאש מן המדרון החלקלק בו צועדת המדינה, והתמקד בליצנות רפואית ובחיסונים (בעוד אחרים מתמקדים בחומוס במיגרנה ובאפייה – כולם בלוגים מצוינים, דרך אגב).
חוסר הסולידריות, הייאוש וההתמקדות אך ורק בבעיות הקרובות אלינו הוא לא רק נחלת המרצים הבכירים ב"מגדל השן" אלא מחלה שכולנו לוקים בה במידה זו או אחרת. המורים סיימו שביתתם וחצי תאוותם בידם, ורובם חזרו לחיי היום-יום במקום להעמיק המעורבות (גם ברשת: בלוג מורים הנהדר והסוער מת מוות קליני יום אחרי סוף השביתה). כנ"ל גם הסטודנטים שברור היה להם שהעלאת שכר הלימוד לא נגוזה. על מאבקים של "אחרים" רוב האנשים ממעטים לחשוב לכתוב (זה בלט לי במיוחד בימי שביתת המלצריות וכמות הפוסטים המעטים שהנושא קיבל ביחס למשל לכנס בנושא וורדפרס).
אסי, חזור אלינו, צא מהקונכיה.
תגובה מאת: איתי | פורסם ביום: 16 בינואר 2008 | בשעה: 12:23
חם לי ונעים פה והאכזבה הגדולה הובילו לצומת דרכים : להשתבלל או להגר. נראה לי שעדיף בינתיים להשתבלל לא?
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 16 בינואר 2008 | בשעה: 18:14
כחבר סגל בכיר (אם כי עדיין ללא קביעות), וכמי שעדיין זוכר את עבודתו כמרצה נלווה, ועדיין מחלטר ככזה (למרות שלא לימדתי הסמסטר). אחת הסיבות שלא הרגשתי שלם עם השביתה היא שלא נעשה כל מאמץ ללכת יחד עם הסגל הזוטר, או עם הסטודנטים שנה שעברה. לו הייתה שביתה משותפת בסוף סמסטר שעבר, כל אחד מסיבותיו הכלכליות ולא כשביתת הזדהות, לא היו הולכים לאיבוד שני סמסטרים (ואף אחד לא תוקע לידינו שבסמסטר הבא לא ישבות הסגל הזוטר), השביתה היתה יותר קצרה, ואפשר היה לגנוז את ועדת שוחט, או לפחות את החלקים שלה שמדברים על שינוי מבנה השכר של המרצים, והעלאת שכר הלימוד.
תגובה מאת: יודן | פורסם ביום: 16 בינואר 2008 | בשעה: 19:27
ויש גם אופציה שלישית – לחבר רסיס תקווה לרסיס תקווה ולחזק אחד את השני מול הייאוש והקור. אולי אין לנו אנרגיה להצית מהפיכה אך לפחות אנחנו מחממים יותר ויותר אנשים. ויש גם טיול מדבר בשבת הבאה. אני המדריך.
תגובה מאת: איתי | פורסם ביום: 16 בינואר 2008 | בשעה: 21:46
בשבת הזו? או בזו שלאחר מכן? אתם מתכוונים להגיע אלינו?
על הגירה – אני חושב רק במהלך המילואים וממש לפניהם.
שלח לי מייל בנוגע לטיול?
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 16 בינואר 2008 | בשעה: 22:00
הפוסט הבא מסמן שאתה יוצא?
תגובה מאת: איתי | פורסם ביום: 17 בינואר 2008 | בשעה: 15:31