לידות בית
משרד הבריאות פרסם לאחרונה נוהל בנושא לידות בית. הנוהל ממליץ לכל יולדת על לידה בבית החולים אך מאפשר בתנאים מסוימים ללדת בבית. בין התנאים המפורטים הריון בסיכון נמוך, לידה במועד, עובר אחד במשקל תקין, תנאים מתאימים בבית ולידה עם בעל מקצוע מוסמך – מיילדת או רופא מומחה במיילדות וגינקולוגיה. הנוהל המפורט עורר מחדש ויכוח בנושא לידות הבית. בנוסף לסיקור הנוהל פורסם בynet מאמר דעה של ד"ר יחיאל בר אילן – פנימאי בכיר, (תודה על התיקון), ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. כותרת המאמר – "לידה בבית? הפינוק לא שווה את הסיכון". ד"ר בר אילן כותב כי אין ספק שסיכון מוגבר קיים בלידת בית גם בתל אביב ומביע ספק כי נשים הבוחרות ללדת בבית מודעות לסיכון המוגבר. בין השאר הוא אומר שלידה בבית עלולה במקרים נדירים להסתיים במוות או נכות מיותרים. עוד הוא כותב כי אין ספק שהתפשטות תופעת לידות הבית תביא להגברת שיעור התמותה של אימהות בלידה. השאלה המסיימת את המאמר היא "האם כל זה שווה ילד אחד עם שיתוק מוחין מיותר או יולדת אחת מתה?" התפתחות הרפואה במאה האחרונה הובילה לפריצות מרחיקות לכת בתחומים רבים. רק לאחרונה התלהט כאן וויכוח בנושא חיסונים, אך, גם לידות באופן מסודר, בבתי חולים, שיפור בסניטציה סביב הלידה וזמינותם של ניתוחים קיסריים והתערבויות אחרות הורידו באופן דרמטי את התמותה של האימהות והילודים. הצלחות הרפואה הובילו למדיקליזציה של תחומים רבים בחיינו ביניהם הלידה והמוות שמתרחשים במקרים רבים בבית החולים, והופכים לפרוצדורה רפואית המנותקת מהמשפחה, מהקהילה, ומהצדדים הרגשיים החשובים כל כך. כאשר זה נעשה בכדי להציל חיים, להאריך אותם, או, לשפר את איכותם זה ברור. לפני שמונים שנה הסובלים מהתקף לב שכבו בביתם. ההמלצות היו מנוחה מוחלטת. שליש מהסובלים מהתקפי לב נפטרו. ברור היום לכל אדם כי בזמן התקף לב המקום הנכון להיות בו הוא המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. יותר ויותר ברור שכדאי גם לעבור צנתור כמה שיותר מהר. בכל מקרה בו אנו מתלבטים על אשפוז – ושימוש במשאבים היקרים והמסוכנים לעיתים של בית החולים, רצוי שנשאל את עצמנו האם המקרה העומד לפנינו כדאי שיטופל שם? האם יש ספרות המעידה על יתרון כלשהוא לאשפוז על פני טיפול בבית? עם השנים מצטברת ספרות רפואית שמסייעת לנו ולמטופלים בהחלטה הקשה. מתי עדיף אשפוז, מתי בטוח יותר לשכב בבית עם טיפול ומעקב טובים. אני מתמודד עם שאלות כאלה יום יום. היום למשל, אני יודע שרוב המקרים של דלקת ריאות בילדים ניתנים לטיפול בבית, כמו גם מקרים רבים של דלקות בדרכי השתן. התקף לב – לבית החולים. מה אומרת הספרות הרפואית בנושא לידות בית? בשנים האחרונות מצטברות עדויות שבדקו לידות בית מתוכננות, בהשגחה של מיילדת או רופא, בהריונות בסיכון נמוך והשוו אותן ללידות דומות בבית החולים. המחקרים הללו – כמו זה ב BMJ מצביעים על כך שלידות כאלה בבית היו בטוחות לפחות כמו לידות בבית החולים. מחקרים נוספים נעשו, כמו המחקר הזה משנת 2002 שהראה שהסיכון בלידת בית היה גבוה יותר מזה של לידת בית חולים (אך לא הפריד בין לידות בסיכון נמוך לסיכון גבוה). רשימת המאמרים ארוכה, ובסיכום ניתן לאמר שאין עדויות טובות כיום המצביעות על יתרון של לידה בבית חולים על פני לידה בבית עם השגחה רפואית בהריונות בסיכון נמוך. מחקרים מסויימים מצביעים אפילו על יתרון מסויים ללידת בית על פני לידה בבית חולים מאחר והסיכוי להגיע לפרוצדורה חודרנית כגון אפיזיוטומיה או ניתוח קיסרי גדול יותר. עשירית מהלידות שמתחילות בבית מסתיימות לבסוף בבית החולים עקב קושי במהלך הלידה. עזוב אותי מספרות דבר תכלס הכל טוב ויפה. גם אם איננו רוצים בכך אנו כרופאים, (וגם שאר האוכלוסיה), מחונכים לראות את הלידה כפרוצדורה רפואית, ואפילו יותר מכך כמצב חירום רפואי. פעמים רבות מדובר בראייה שמצילה חיים. מאידך, קשה להתעלם מצמיחת התופעה של לידות בית בהשגחה רפואית ברחבי העולם המפותח. בניו זילנד, בריטניה הולנד, ובארצות הברית, קבוצה קטנה אבל משמעותית של נשים בוחרות ללדת בבית. האם הן באמת נמצאות בסיכון יתר? האם הן מסכנות את עצמן או את עוברן? האם הנוהל של משרד הבריאות מאפשר בעצם תופעה מסוכנת? איך אנו, אנשי הממסד הרפואי צריכים להתייחס ללידות הבית? לאחרונה פרסמו שני רופאים את דעותיהם בנושא מטופלים גוגלרים. המטופלים הללו שמביעים דעה, שבודקים את הספרות הרפואית, שמאתגרים אותנו על כל צעד ושעל. אורטופד אחד כתב כמה התעצבן וכמה קשה לטפל במטופלים כאלו. רופא ילדים כתב שאם אולי היינו מתייחסים ברצינות לגוגלרים של העשור האחרון, אלו שקראו מידע בלתי מבוסס כנגד חיסונים, והיינו מדברים, מסבירים, ומכבדים את דעתם, לא היינו עומדים בפני קבוצה של הורים שלא מחסנים את ילדיהם. אני בטוח שרוב ההורים שמתלבטים בנושא מעוניינים בהסבר, רוצים יחס רציני מהרופאים שלהם, ואם בשיחה רצינית, יקבלו את הנתונים מזווית ראייה אחראית, יחליטו לחסן את ילדיהם. הוא ממליץ לרופאים להפנות את המטופלים שלהם לאתרי אינטרנט רציניים, כל זה תוך דו שיח. אני מסכים מאוד עם דבריו, וחושב שאנחנו צריכים להתנהג בצורה אחראית ומכבדת כלפי נשים ששוקלות לידת בית. אנו צריכים לשוחח עמן על הסיכונים והסיכויים, להבין מדוע, ולהודות שיש מקרים בהם אין יתרון ללידה בבית חולים על פני לידה בבית. יחס מזלזל, המבטל את רצונן של הנשים והזוגות בלידת בית יוליד ניתוק וניכור בין הרופאים למטופלים ויגרום לדעתי ללידות בית שיבוצעו במצבים בהם יש סיכון מוגבר לאם או לילוד בלידה. הן פשוט לא ישאלו אותנו, ויטעו. כמו שטועים לדעתי ההורים שבוחרים להימנע באופן מוחלט מחיסונים. גרוע יותר מכל האמור, יחס מזלזל פוגעני וכעוס של אנשי צוות בחדרי לידה בישראל לנשים ומיילדות שמגיעות במהלך לידה שהתחילה בבית ולא מתנהלת כראוי בבית, עלול לגרום למיילדת או ליולדת להסס אם להגיע אל בית החולים. עיכוב בהחלטה להגיע לבית החולים בגלל חשש מגינוי מילולי או לא מילולי עלול לעלות בחיים. אני חושב, שהנוהל של משרד הבריאות הוא נוהל חשוב, המכיר במציאות ומנסה לקבל את זכותן של נשים לחופש, ולהקטין ככל האפשר את הסכנה לעוברים שלא יכולים לבטא את רצונם בתהליך קבלת ההחלטות. מה תמליץ למטופלת שלך שמתלבטת בנושא? אספר לה שבהריון בסיכון גבוה – כל סיכון שהוא, כנראה שיש יתרון חשוב ללידה בבית חולים. מצד שני, אם ההריון שלה הוא הריון בסיכון נמוך – אני חושב שהאופציה ללדת בבית בתנאים מסוימים היא סבירה לחלוטין. אספר לה שקטסטרופות קורות לעיתים נדירות גם בלידות בסיכון נמוך וסביר שאם תקרה קטסטרופה בבית חולים, התוצאה תהיה טובה יותר מאשר בבית. אספר לה שאני חושב שהיא לוקחת על עצמה אחריות רבה – על חייה ועל חיי העובר שלה ועם האחריות הזו מגיעה מחויבות לשמירה על כללי זהירות. ברגע שההריון יוצא מהגדרת הריון בסיכון נמוך צריך לבטל את ההחלטה ללדת בבית. צריך לדאוג שבבית יהיו תנאים מתאימים ללידה ולטיפול בילוד לאחר מכן. לדאוג שמרחק הפינוי יהיה קצר ככל האפשר, ואם הזוג מתגורר רחוק לצמצם טווח לכיוון בית החולים, לדאוג לפינוי בהיכון. חשוב ביותר ללדת תחת השגחה רפואית של מיילדת או רופאת נשים, לבדוק מיהם ומה ההכשרה שלהם, והאם הם מכירים את נהלי משרד הבריאות בנוגע ללידות בית? האם הם עברו קורס ורענון בהחייאת ילוד? לחשוב מראש מה עושים לאחר הלידה. האם הולכים לבית החולים, ואם לא מי הרופאה שיבדוק את הילוד לאחר הלידה? – לפי הנוהל של משרד הבריאות חייב שיהיה זה רופא/ת ילדים. אשאל אותה האם היא חשבה על השפעת הלידה על המשפחה. האם הילדים הגדולים יותר ישתתפו בלידה. איך היא מתכוונת להכין אותם ללידה. מה עם המשפחה המורחבת? יש הרבה שותפים להחלטה כזו. אמליץ לה להודיע על כך מראש למרפאת האם, ולרופא הנשים. בכל מקרה, לא אדבר על "פינוק", ואשתדל ככל האפשר לקרבם ולא להרחיקם. מה המערכת יכולה לעשות? המערכת מנסה. באמת. בשנים האחרונות בתי החולים מאפשרים לידות טבעיות, תנאים טובים ככל האפשר בחדר הלידה, וניכר שיפור מתמיד ביחס כלפי היולדות. המודל ההולנדי של מרכזי לידה ליד בתי חולים הוא מודל שעשוי לענות על רצונן של יולדות רבות. מרכזים בהם ניתן ללדת בתנאים טובים, עם קירבה מיידית לטיפול רפואי דחוף במידת הצורך. זהו המודל האידיאלי בעיני, והמודל אליו אנו צריכים לשאוף. בכל מקרה, אי אפשר בעיני לדבר באופן חד כל כך על סיכון יתר בלידה בבית. איננו יכולים להרשות לעצמנו כרופאים להרחיק מעלינו מטופלים בעלי דעות עצמאיות – גם אם מוטעות. איננו יכולים להתייחס בזלזול ובביטול לרצונם. במיוחד כשהם נתמכים בספרות רפואית. אנחנו צריכים לבדוק את המקרה – כל מקרה לגופו ולתפור עצות למטופלים. באופן אישי. שלילה מוחלטת של התופעה תזיק בעיני יותר מאשר תועיל. ייתכן שיש ספרות רפואית שאינני מכיר בנושא – ואשמח מאוד ללמוד על ספרות כזו ולשנות את דעתי, אך בינתיים זו דעתי. כל האמור ברשימה זו (וברשימות שלי ברשימות באופן כללי) הוא בגדר דעה אישית בלבד, ולא המלצה רפואית. מדיניות רפואית והמלצות רפואיות צריכות להיקבע במרפאה, לפי נתוני המטופל, ובהתייעצות עם רופאות. או רופאים.
אם נניח בצד שיקולים כלכליים של ביתה חולים לרגע
האם לא רצוי להקטין את הפער בין בית החולים לבית. להפוך את מחלקות היולדות למקום יותר "בייתי ופחות "בית חולימי" ובכך להקל את החוויה על היולדת ולספק לה אפשרות להימנע מיותר סיכונים"
תגובה מאת: אור ברקת | פורסם ביום: 26 בינואר 2008 | בשעה: 18:24
שהתפרסם ב-nrg השבוע.
http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/688/094.html
תגובה מאת: kenny | פורסם ביום: 26 בינואר 2008 | בשעה: 19:39
אם כי לא הייתי סגורה שאני רוצה לכתוב על זה. כי אי אפשר לשכנע את מי שלא מסכים, והמשוכנעים כבר יודעים הכל.
אבל בכל זאת: ההתייחסות של ד"ר בר אילן גבלה בדמגוגיה אם לא בבורות. אני קוראת די פעילה בפורום לידה פעילה וביתית. אני מקווה להגיע לפעילה כי משום מה אני נחשבת ללידה "בסיכון" בשל עבר של ניתוח קיסרי. אבל לומר שזה פינוק? כל הנשים שכותבות שם מדברות על כך שהשיקולים הם שיקולים של בטיחות. אילו היה אפס סיכונים בבית חולים לעומת סיכון קלוש לסיבוך בבית נדמה לי שכולן שם היו בוחרות בבית החולים. אבל העובדה היא שאין זה כך, ולכן רבות בוחרות בבית, מהסיבות שהעלית לעיל. פינוק? הד"ר המכובד צריך לעשות קצת שיעורי בית, ללא ספק.
מרגיז גם שבוויינט קישרו במידה מסוימת בין המאמרים שהבאת לסיפור מותה של יולדת שילדה בבית (לא לידת בית, יש לציין את ההבדל, מכיוון שהיא לא התכוננה לכך, ולא היתה לצדה מיילדת, מה שבכל מקרה כנראה לא היה עוזר לה). אז היולדת המסכנה מתה מתסחיף מי שפיר לריאות, אירוע נדיר שכ-90 אחוז מהסובלות ממנו מתות גם בבית חולים, ואם לא, הרבה פעמים נשארות עם פגיעה חמורה. כך שבית חולים לא היה עוזר פה.
ובעניין הדחיפות להגיע לבית חולים, אני יכולה לומר מהמקרה שלי: הוטסתי לניתוח בשל צניחה של חבל הטבור שנגרמה בשל פקיעת מים לאחר דימום מאסיבי שהחל לפתע (אחרי שכבר היה זירוז כלשהו). אף מיילדת בית לא היתה פוקעת את מי השפיר בבית במצב שבו הייתי, אלא היתה מחליטה, מן הסתם, לעבור לבית חולים מיד. (מרחק עשר דקות מפה.) הפקיעה נעשתה משום שהיינו בבית חולים והם היו יכולים לקחת סיכונים כאלה, שאכן הובילו אותנו הישר לחדר הניתוח. אבל נגיד שמיילדת בית היתה נתקלת במקרה כזה (שהוא די נדיר שקורה מעצמו בלי פקיעה יזומה, אגב) היא היתה יודעת מה לעשות בעשר הדקות עד שמגיעים לבית החולים (או בחצי השעה עד לחדר הניתוח), זה משהו בסיסי למדי. אבל נשמע שד"ר בר אילן יצא מנקודת הנחה שמיילדת בית לא תדע לפנות לבית חולים במקרה הצורך וכן שמקרי חירום חייבים להיות צמודים לבית החולים, בעוד שאת רוב המקרים הדחופים אפשר להציל גם לאחר שעה עם טיפול נכון.
בטח היה לי עוד מה לומר, אבל אני צריכה ללכת להרדים ילדה קיסרית אחת.
וסחתיין על הגישה ההומנית.
תגובה מאת: ימימה | פורסם ביום: 26 בינואר 2008 | בשעה: 21:22
http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/688/094.html
וגם מה קורה בחוץ לבית:
http://www.notes.co.il/moni/33424.asp
תגובה מאת: שרון | פורסם ביום: 27 בינואר 2008 | בשעה: 2:17
יש דף ב"באופן טבעי" בו יש דיונים על הנושא הזה כרגע, ומישהו קישר אל האתר שלך.
קודם כל – כל הכבוד. בזמני הפנוי אני מתכוונת לקרוא את כל הפוסטים.
דבר שני – אהבתי את הגישה. אני מסכימה איתך ב- 99% (לא יודעת מה האחוז הבודד שלא, אבל לא מוכנה להתחייב ליותר מזה כרגעץץץ)
יישר כוח דר'!
תגובה מאת: שרונגימל | פורסם ביום: 27 בינואר 2008 | בשעה: 2:54
מהטור שלך השתמע שיש מחקרים לכאן ולכאן. זו לא התמונה שאני מכיר.
לאור הרעש שהנושא המעורר בעולם די הפתיע אותי למצוא כזו תמימות דעים בספרות המקצועית: כל המחקרים מצביעים על כך שלידה בסיכון נמוך בטוחה בבית לפחות כמו בבית החולים, וכי בבית אחוז הסיבוכים הרבה יותר נמוך (למרות שאחוז מקרי המוות זהה).
לאור הממצעים החד-משמעיים (אני חרשתי את מנועי החיפוש ולא מצאתי ולו מאמר אחד בעיתון מקצועי [לא כולל ynet ו"הארץ"] השולל אותם) אני חושב שזה חוסר אחריות מצד הרופא לא להמליץ לאשה המעוניינת בכך על לידת בית.
תגובה מאת: גיא הד | פורסם ביום: 27 בינואר 2008 | בשעה: 16:28
ה"טור" שלי כתב את דעתי – שנקבעה בעקבות מעבר על הספרות, וקריאת המאמרים המלאים. על סמך קריאת המידע הזה אני מביע את דעתי שהיא פרשנות של המידע.
אני חושב שכדאי להיות זהירים ולא החלטיים כשההוכחות מבוססות על מחקרים כל כך שונים זה מזה, ועוד יותר מכך שונים מהתנאים הישראלים.
רשימת המאמרים ארוכה, ובסיכום ניתן לאמר שאין עדויות טובות כיום המצביעות על יתרון של לידה בבית חולים על פני לידה בבית עם השגחה רפואית בהריונות בסיכון נמוך.
מחקרים מסויימים מצביעים אפילו על יתרון מסויים ללידת בית על פני לידה בבית חולים מאחר והסיכוי להגיע לפרוצדורה חודרנית כגון אפיזיוטומיה או ניתוח קיסרי גדול יותר.
כתבתי על אחד הגורמים שלדעתי עלול להשפיע על תוצאות מחקר כזה אם יתקיים בישראל – הגינוי המשתמע מיחסם של העובדים בחדרי הלידה כלפי המיילדות והיולדות של לידות הבית.
גינוי זה עלול להשפיע על ההחלטה להעביר לבית החולים ומכאן אולי על התוצאות. בנוסף, אמצעי הפינוי אינם זהים לאלו שקיימים או ננקטו במקומות אחרים. בקיצור – הייתי נזהר ומדבר בעדינות.
עוד אני חושב ששיעור ההתערבויות הכירורגיות והפולשניות בישראל נמוך באופן משמעותי מזה שבארצות הברית ושאינני יודע מה יאמר מחקר דומה לזה שציטטתי אם יבוצע בישראל.
אם אתה חושב שזה "חוסר אחריות" מצד הרופא לא להמליץ לאישה המעוניינת בכך על לידת בית – אני חושב שאתה טועה.
אני חושב שהמלצה של רופא צריכה להיות תפורה למטופלת הספציפית ולהתייחס למאפיינים היחודיים שלה. כמו שאמרתי בפוסט על החיסונים אני חושב שרפואה זה לא מדע. זו אומנות שמשתמשת במדע כדי להשליך מתוצאות על קבוצות לאדם הבודד.
אני חושב שכדי שנוכל להקשיב זה לזה אנחנו צריכים לדבר בזהירות ולא בתוקפנות, לא באיום, זו הדרך היחידה שאני מכיר לגרום לאנשים שחושבים אחרת ממני להקשיב לי.
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 27 בינואר 2008 | בשעה: 20:16
תודה על נקודת ראות שפויה מתוך המערכת שגם אני חלק ממנה.
תגובה מאת: גיל טלמון | פורסם ביום: 27 בינואר 2008 | בשעה: 20:18
תודה, חשבתי שנעלמת מבאופן. לפחות דף הבית שלך נעלם משם. לא הבהתי מה קרה אבל אני שמח לראות אותך ויותר מזה שמח שאת קוראת אותי. תודה.
גיל תודה.
ימימה – אשמח לשמוע מה עוד יש לך לאמר – וזו לא תהיה הפעם הראשונה שאנחנו כותבים פוסט באותו נושא – ראי מקרה חוט של חסד.
אור ברקת – ההצעה שלך היא בדיוק מה שאני מנסה להביע בסוף בנושא מרכזי לידה. זה מודל טוב שלדעתי משלב את הטוב של כל העולמות
אסי
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 27 בינואר 2008 | בשעה: 20:37
אסי,
כיף לקרוא על הגישה ההומנית שלך ועל הבנת האדם באשר הוא אדם.
לגבי מה שכתבת על לידות הבית, דוקא שם חסר לי הצד האנושי של הדברים – לא ראיתי התיחסות שלך לצדדים הרגשיים של הלידה. למה זה חשוב? כי התחושות של היולדת משפיעות על מהלך הלידה. תחושות קשות כמו פחד או חוסר אונים או מבוכה עלולים להביא לעיכוב או אף לעצירת התהליך. לכן, בעיני, יולדת צריכה ללדת היכן שהיא מרגישה הכי בטוחה, בין אם זה בבית, או בבית חולים, וזכותה הבסיסית ביותר של כל אשה ללדת איפה שהיא רוצה.
ההבדל התהומי, בעיני, בין לידת בית ללידת בית חולים לא קשור בכלל למיקום הפיזי של התרחשות הלידה אלא לאחריות שלוקחת היולדת על הלידה שלה, על הגוף שלה. בבית האשה "יולדת", בבית חולים "מיילדים" אותה. זה הבדל עצום. אלו שתי גישות שונות לגמרי ללידה. אלו שתי גישות שונות לגמרי אל המושגים "מחלה" ו"רפואה". אני מניחה, שבתור רופא, אתה רואה את האחריות על הלידה כאחריות שלך, ומכאן גם באים השיקולים וההמלצות שלך. לפחות הבן שמדובר בהשקפת עולם שונה משלך.
היפוקרטס, "אבי הרפואה המודרנית", נחשב כמי שאמר: "בכל אחד מאיתנו קיים רופא, אנחנו רק צריכים לעזור לו בעבודתו…". האין כל מטופל זכאי להכיר את הרופא שבו? האין כל יולדת זכאית ללדת בכוחות עצמה?
לגבי המלצות לספרות בנושא, אני מפנה למאמר של מרסדן ואגנר, מי שהיה ראש תחום מילדות בארגון הבריאות העולמי במשך כ-15 שנה, "הדגים שאינם יכולים לראות את המים":
http://www.marsdenwagner.com/fishall.html
והתרגום לעברית:
http://www.leida.co.il/page.asp?id=99008
תגובה מאת: דנה'ס | פורסם ביום: 5 בפברואר 2008 | בשעה: 22:02
לפי מיטב ידיעתי בר- אילן הוא מומחה ברפואה פנימית…, זן נכחד אך עדיין קיימים כמה.
נצר למשפחת רבנים מפורסמת.
תגובה מאת: דניאל פלוסר | פורסם ביום: 12 בפברואר 2008 | בשעה: 20:56
תודה!
תגובה מאת: אסי סיקורל | פורסם ביום: 12 בפברואר 2008 | בשעה: 22:40
לא מסכים עם האבחנה שלך.
בשתי הלידות האחרונות (מתוך שלוש) אשתי לגמרי ילדה. אף אחד לא ילד אותה.
היא עשתה את זה בבית חולים, ושם היה מי שעזר לה ללדת והיו אמצעים למקרי חירום.
זה הרבה יותר עניין של גישה ותפיסה מאשר עניין של מיקום.
תגובה מאת: דרומי | פורסם ביום: 19 בפברואר 2008 | בשעה: 8:58
למעשה אנחנו מסכימים, כי גם אני אומרת ש-"זה הרבה יותר עניין של גישה ותפיסה מאשר עניין של מיקום".
אני לא נגד בית חולים. אני בעד שנשים ילדו במקום שהן מרגישות הכי בטוחות ויהיו מחוברות לעצמן. אני נגד מקום שמפריע להן לעשות את זה. שמחה לשמוע שאשתך ילדה באוירה טובה וללא התערבויות מיותרות בבית החולים.
תגובה מאת: דנה'ס | פורסם ביום: 22 בפברואר 2008 | בשעה: 16:07
תודה על התגובה.
תשובה קצת מאוחרת:
אם תבדוק את הנהלים לגבי לידות בית, תמצא שבהולנד ובאנגליה (בארה"ב אין לידות בית ברפואה הציבורית) בטיחות לידות הבית שם נמוכה יותר מבארץ:
א. לרוב הנשים עושות פחות בדיקות בזמן ההריון, ולכן יש יותר סיכוי "לפספס" לידה בסיכון גבוה.
ב. בהולנד המיילדת מגיעה עד השלב השני של הלידה, בעוד שבארץ המיילדת מלווה את הלידה מהשלב הראשון, ולכן יש לה יותר סיכוי לאיתור מוקדם של סיבוכים.
ג. גם בהולנד וגם באנגליה השירות המיילדותי טוב יותר מבארץ: יש מיילדת לכל יולדת (ולא שליש מיילדת כנהוג כאן). לגבי ההתערבויות הכירורגיות, אני חושב שבארץ יש יותר מבארצות אירופה המערבית.
ד. לגבי אצעי הפינוי: הם זהים בדיוק לאלו הנמצאים במקומות אחרים. גם בהולנד ובאנגליה לא עומד אמבולנס או מסוק ליד הבית של היולדת.
ה. בהולנד מותר למיילדת לתת טשטוש בלידת בית.
אם בכל המחקרים שנעשו בהולנד ובאנגליה נמצא שלידת בית בטוחה לפחות כמו לידת בית חולים, הרי שבארץ הדבר לידת בית אמורה להיות בטוחה יותר. גם הסטטיסטיקה בארץ עד היום מצביעה על כך (למרות שהמספרים קטנים מכדי לשמש לניבויים אמינים).
לגבי הגינוי בבתי חולים כלפי יולדות בית: אני לא חושב שהוא נפוץ היום. אנחנו נתקלנו דוקא בתגובה הפוכה (מרוב הצוות).
כל הנ"ל אמור לגבי הפן המדעי הסטטיסטי. אני מסכים עם השורה התחתונה שלך:
"אני חושב שהמלצה של רופא צריכה להיות תפורה למטופלת הספציפית ולהתייחס למאפיינים היחודיים שלה. כמו שאמרתי בפוסט על החיסונים אני חושב שרפואה זה לא מדע. זו אומנות שמשתמשת במדע כדי להשליך מתוצאות על קבוצות לאדם הבודד."
תגובה מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | פורסם ביום: 3 במרץ 2008 | בשעה: 0:29
לגבי סעיף ג': הכוונה כמובן לשירות המיילדותי בבית החולים.
תגובה מאת: גיא הד | פורסם ביום: 3 במרץ 2008 | בשעה: 0:31