שושנת יריחו הסגולה
כפר רתמים היה קיבוץ. היום הוא ישוב קהילתי של צעירים מן המגזר.
לפני שהתחלתי להיות הרופא שלהם סיפרו לי שהם עשרה זוגות צעירים, קצת ילדים, לא תוספת גדולה לעבודה.
בינתיים הם כבר שלוש מאות גברים נשים וטף שפלשו לסביבת המחיה של הפסמון, זבוב החול והלשמניה.זו שעושה את שושנת היריחו.
תענוג להיות הרופא שלהם. לעומת זאת שושנת יריחו זה לא תענוג, זה מציק, ולא יפה ולפעמים כואב.
היום במסגרת פרויקט להקטנת מספר המקרים החדשים ערכנו "הפנינג לשמניה". גם כן שמחה.
מדריכות מבית ספר השדה הפעילו את הילדים בתחנות, שיח המלוח תחתיו חיים המכרסמים שימש להכנת צ'יפס, הפסמון והמריון נתנו הופעה, ואפילו זבובי חול שהם בעצם יתושים בתחפושת נתנו הופעה מהממת במוטת כנפיים שקופה.
אחר כך היה חידון, והמדריכה שאלה מי נעקץ פעם. כל הילדים הרימו יד.
במסגרת הפרויקט ולאחר ניטור כיסינו שפוכת בניין, טיפלנו במלוחים בתוך הישוב, ובהמשך תוצמד רשת צפופה לגדר הישוב.
נראה אם יעזור.
במדבר, כך כדאי לזכור – אנחנו המין הפולש. הם המקומיים. זה המחיר.
יישר כח גדול על הפנינג לישמניה!
כהוכחה להצלחתו של ההפנינג הזה- הבת שלי (5) אמרה שזה לא פייר שרק היא לא נעקצה ובכתה שגם היא רוצה להעקץ מזבוב החול…
תגובה מאת: קרן פוגל | פורסם ביום: 22 במאי 2012 | בשעה: 21:56