קשה לקרוא על זה בחדשות אצלנו, אבל בלבנון מתרחשת ממש עכשיו הפיכה.

חיזבאללה ואיראן וסוריה הופכים את לבנון על פיה ומנסים להפיל את הממשלה.

קשה לקרוא על זה בחדשות אצלנו כי שכחנו מלבנון מאז אוגוסט.

אתמול – הפגינו המונים ברחובות. קבוצות נלחמו באחרות בעימותים אלימים. הצבא ירה.

החיזבאללה (כמו ערוץ 2) מנייד את מפגיניו באמצעות SMS. הפיכה של הדור השלישי.

אתמול – הוכרז עוצר, עוצר?? בבירות.

קשה להמנע מהמחשבה שההרפתקה אליה יצאנו אנחנו בקיץ – מלחמה עליה החליטו בין פקודת מכירת מניותיו של הרמטכ"ל ובין דחיפת לשון השר אל גרונה של חיילת, הובילה בתגובת שרשרת להתפרקות הישות הלבנונית.

הכשל שלנו, הוא תבוסתם. הנצחון שלנו הוא תבוסתם. הילד הקטן בשכונה שכולם מרביצים לו. לבנון.

בלוגר מלבנון מסכם את המתרחש שם מצפון + תמונות בפוסט מתגלגל.

קל לקרוא על זה בחדשות אצלנו.

בתערובת של שמחה לאיד עם "אמרנו לכם שהילדים האלה רק ירביצו אחד לשני" אנחנו מביטים בשקט במלחמת אזרחים בעזה, בגדה. הגל העכור הזה שאנחנו דואגים בדרכים שונות להעצים עלול לשטוף אותנו כמו צונאמי. כשספירת הגופות תגדל, כשכבר לא יהיה את מי לחטוף הם, כולם, חמאס ופת"ח כאחד יאלצו להתאחד מול האוייב הציוני. לא כדי לפגוע בנו. כדי להציל את עצמם.

כל רפרש בכותרת הראשית ב YNET העלה את מספר ההרוגים שם במקום הרחוק הקרוב הזה. וטילי RPG, וחטיפות, ויריות.

ואנחנו? שנצא אולי לשתות משהו? כי מחר אולי יחכה הצו בדואר, ואם לא מחר אז מוחרותיים.

שבת שלום.

קישור לסרטון לבנוני 15 דקות מהצד השני של הגבול

http://video.google.com/videoplay?docid=8326734789464462895&hl=en

ד"ר איתי גל הרופא הכתב של YNET פירסם כתבה.
לפי הכתבה רופאה בשם קורינה אנג'ל רשמה בחופשת מחלה של מטופל את המשפט הבא :

Stam balbel ta moch bari kmo shor, natti lo stam kadorim shani mekabel haleem hamalot
(כל הזכויות שמורות לכותב המשפט).
הרושם האישי שלי, (מהגדלה של התמונה הזעירה בכתבה), הוא שמדובר בעיבוד פוטושופ לא מוצלח של פתק אמיתי של חופשת מחלה. אני לא יכול להוציא אישור כזה מהתוכנה אצלי (יש כמה פרטים מוזרים באישור), אבל מי יודע?
ראוי שבפרסום כתבה כזו, עם שם הרופאה במלואה תפורסם גם גרסת הרופאה, שיצויין לפחות נסיון לדבר עמה, לאפשר לה להגן על עצמה. התגובה היחידה שמצויינת בכתבה היא מהדוברות של שירותי בריאות כללית.
אם מדובר בברווז עיתונאי לא תספיק כאן התנצלות עיתונאית רגילה.

עצם היות הכתב רופא דורשת משנה זהירות בהכפשת קולגה. אז נכון, מדובר בידיעה מדהימה, מצחיקה, מוזרה. 

שבועת הרופא העברי, (עליה נשבעים כל הלומדים רפואה בישראל), כוללת סעיף מפורש על היחס הראוי בין רופא לחברתו. "הזהרו בכבוד חברכם כי בכבודם הם תכובדו גם אתם". חלק נוסף של השבועה מורה במפורש לא ללכת רכיל.
אם מדובר באמת יש טעם לפגם בכתבה כזו בלי תגובה של נשוא הכתבה.

לפני העלאת הפוסט ניסיתי לקבל את תגובת הרופא הכתב באמצעות מייל למערכת YNET, מדור הבריאות. תגובה כזו לא נתקבלה (בארבעת הימים האחרונים).

חנן כהן במטמורפוזה החל לכתוב בלוג לבלוגרים על בלוגים (מישראל לא מבולגריה).

בבלוג אין אפשרות להגיב מתחת לפוסט. זה קצת מפריע לכל מי שרגיל לפורמט הבליגה הרגיל.

חנן אומר בפוסט מהיום שמבנה יוצר פעולה (או, במילים אחרות מבנה הבלוג יוצר את המהות שלו).

המבנה של כותרת שמסכמת את הפוסט, גוף הפוסט, ותגובות למטה יוצר או משנה במידת מה את איך שאנחנו כותבים.

אני מסכים.

אני חושב שבלי תגובות לא הייתי כותב כאן. השיחה הפעילה והאפשרות לתגובות ספונטאניות בשליפה, האפשרות להגיב בצורה שלא מחייבת לקיחת אחריות, לא מחייבת הזדהות ולא מחייבת מחשבה עמוקה לפני כל מילה מאפשרת דיון הרבה יותר פורה. ומעצבן. וחי.

אז הנה, אני מגיב לחנן כאן, אבל מכל זאת מעדיף שהקוראים שלי יגיבו בשיחה כאן למטה.

בנושא הכותרת אני מסכים. לא כל הגיג שתי מילים כמו זה שכאן זקוק לכותרת. זה לתת הרבה יותר מדי כבוד לדברים קנטנים. הצורך בכותרת מונע מלכתוב דברים קטנטנים במרחב הזה הציבורי אישי.

היום דיברתי עם חבר. לפני מספר חודשים  הורדתי על מחשבו תכנת מסרים מידיים, ושיחות קול ווידאו. קצת אחר כך הוא הכיר גברת מארץ אחרת והמתנה שהשארתי במחשב איפשרה להם לבנות מערכת יחסים עוד לפני הנשיקה הראשונה. היום בשדה התעופה בחזרה מארץ אחת ובדרך לארץ אחרת הוא מסר שתכנית המסרים הצליחה להעמיק אהבה מזרע קטן לפרח. אושר גדול. האושר בטלפון הרחוק הצליח להידבק אצלי, ובין סרטן להתקף לב שמחתי. ככה IH שימחה באינסטנט.

עולם חדיש.

האירוע האחרון בו ירה שי דרומי חוואי מהנגב בפורצים במהלך נסיון גנבת עיזים מעורר סערה בדרום.

מחר יפגינו למענו רבים המאמינים שלא ניתן להאשימו בהריגה / רצח.

המוות הנורא והמיותר הזה מאיר בחוזקה שלוש נקודות בחיים שלנו בחבל הארץ המדברי. הנגב שמזמן הוא קולוניה של מדינת ישראל, ובדרכו במהירות להתנתקות ממדינת ישראל.

1. האזרחים, הבדואים תושבי הנגב מופלים, מוזנחים, נעלמים מעין הציבור. בעוני מנוון חיים חצי בעיירות זוועה, והחצי השני על הגבעות ובין הנקיקים בכל רחבי הנגב. אינם מוכרים. אין עבודה, אין תכנית כללית לפתרון, אין סיוע. היום עשיתי ביקור בית בעולם השלישי הזה. אנשים חיים באוהל או בצריף, ישנים על הקרקע ללא חשמל, ללא שירותים בסיסיים. ללא מים. תרנגולת הידסה בחצר ואני בדקתי וידעתי שאפילו את התרופות שארשום לא יהיה מאין לקנות. כי אם יש משהו קונים קמח, ואם יש עוד קצת קונים שמיכה. לא תרופה לסוכרת או ללחץ הדם, לא עזרי ניוד לילד המשותק. כי מדינה שמאפשרת עושר מנוון, מסריח, ומאפשרת עוני, הזנחה, ועולם שלישי נוסח אפריקה לא יכולה לצפות לשקט. התרעלה שמצטברת מבפנים מפעפעת בגנבות, בהשחתה, באלימות. עוני זה לא רק מספרים. עוני זה פשע.  


2. אנו תושבי הדרום חיים הרחק מהממלכה. הרחק מהשלטון, הרחק מחוק וסדר. שנים אנו עומדים בודדים אל מול פשע, אלימות, גניבות, השחתה. סחר בנשים, סחר בסמים, סחר מכל הסוגים מלבד הסוג שמשלם מיסים. פעם אחר פעם אנו עומדים אל מול שוטרים עצובים שלא מנסים אפילו למצוא את הרכב / לאתר את הפרות/ להחזיר את הסוסים. אין סיכוי הם אומרים. תוותרו. בעלי עסקים משלמים פרוטקשן. כשהממלכה חלשה צצים הפשעים המאורגנים ואלו שלא. צצים גם הנחושים להגן על עצמם ועל רכושם. כי באנרכיה כמו באנרכיה. מתחילים להרוג על כבשה, או בגלל פריצה, ומחליקים במדרון התלול והחלקלק להרג מיותר במועדון, או, על הכביש. אנרכיה. יום אחד אירוע קטן יצית תבערה גדולה, ואנרכיה נקודתית תהפוך לאש גדולה. זה קרוב קרוב.


3. האנרכיה שמתירה לכל אדם לשבת היכן שרוצה, לבעול אדמה, לשים גדר להכריז שלי היא. המדינה הזו שמביאה חוואים עם רובה ציד למרחבי הנגב כאילו שחסרים ישובים שמשוועים לאדם. המדינה הזו שעוצמת עין מצידי הכבישים שמתמלאים בבועלי אדמות מכל סוג וזן, מוכרים ובלתי מוכרים, חוקיים ובלתי חוקיים, יהודים ומוסלמים, המדינה שמאפשרת הפרות קטנות של החוק, נעצרת פתאום ועוצרת פתאום. איש אחד. החוואי בהארכת מעצר. הפשע והפרת החוק זוחלים יום יום. בעצם לילה לילה. עוד בית מוקם, עוד חווה דורסת פיסת בראשית. עוד תקן נעלם. ועבודה בורחת. ולנו? מה לנו כאן? כמה אפשר?

אז מחר במדינת החלם יפגינו למען האיש שהרג בהגנה על רכושו. ואני לא יודע מה לחשוב. כי כשראשי המשטרה עונים הלשון רפה שלא ניתן להציב שוטר בכל רפת, כשהמשטרה מזניחה את הסיבה למענה היא קמה, מתן תחושת ביטחון לאזרחים, אנא אנו באים? ומצד שני, רצח בסגנון מערבפרוע, איך אפשר לקבל דבר כזה? ומה אם באמצע שוטטות במדבר אחדור בטעות לשטחו של בועל אדמה? גם בום טראח? ושל מי האדמה הזו בכלל? של מי האוויר מעליה?

כל שאני יודע הוא שהמדינה הזו פחות ופחות שלי.

ישבנו יומיים, חבורה גדולה של רופאים צעירים ולמדנו המון.

המון רפואה. היה מעניין. היה מלמד. היו ארוחות.

חברה אחת, מהגדולות בעולם עזרה במימון. באמת, כמעט מתנת חינם.

ליד המסך עליו הוצגו השקופיות הועמדו שלטים עם התרופות החדישות שמוכרת החברה.

זהו. בלי הרצאה, בלי דחיפת המוצר, רק שלט. עם השם בגדול. כמעט פרסומת סמוייה.

דיברנו על המון מחקרים. תוצאות. הוכחות. ואני חשבתי על מחקר אחד קטן.

מחקר שישווה בין כמות המרשמים של התרופות בשלטים שרשמנו לפני הכנס, והכמות שרשמנו אחרי הכנס.

אחרי יומיים מול שלט. רק שלט.

נוכחות החברות המסחריות כל כך טבעית, כל כך ברורה, שכשאמרתי בסוף שיש לבצע חשיבה על מעורבות מסחרית להבא, קפצו מכל הפינות קולגים וקולגות להגנת החברה (אחת מהחברות המסחריות הגדולות בעולם).

אז נכון, לא היה טעם נוראי לפגם בכל העניין. הכל היה בהתאם לכללים האתיים של קשרים בין רופאים לחברות מסחריות, אבל בכל זאת. אנחנו מתרגלים לקבל מתנות. וזה ברור כל כך, וטבעי כל כך, ועצוב כל כך.

אני מבטיח לחשוב פעמיים וגם פעם שלישית גלידה לפני שארשום כל אחת מהתרופות האלו ששטפו את מוחי בצורה עדינה כל כך במשך יומיים.

חברות התרופות הן מהחברות הגדולות ביותר בעולם. התעשייה נחשבת לאחת מהרווחיות בעולם.

ברשימת 100 החברות הגדולות בארה"ב מככבות ארבע חברות תרופות (פייזר, ג'ונסון & ג'ונסון, אבוט, ומרק). פייזר (מקום 31) גדולה יותר ממיקרוסופט, מפפסי, מסירס…

חברות התרופות משקיעות הון עתק בשיווק. בשנת 2002 למשל המכירות עמדו על 217 מליארד דולר, והוצאות השיווק על 67 מליארד דולר!! שליש מהמכירות מושקע בשיווק, ופחות מחצי מכך (11-14%) מושקע במחקר ופיתוח תרופות חדשות.

אתר no free lunch – (האתר לא עבד נכון לכתיבת שורות אלו) מספר על השיווק ועל חברות התרופות, מנקודת ראות ביקורתית.

מאמר על תעשיית התרופות

אז בפעם הבאה שהפרסומת הזו עם הגברים ששרים במעלית תשודר, כשהרופא מלא בכוונות טובות יחלק חפיסת תרופה מתנה רק כדי להתחיל… או, כשנשמע בטלוויזיה המלצה להתייעץ עם הרופא על בעיה זו או אחרת, נדע – כל שקל שיוצא על הפרסומת הזו משלמים אנחנו בבית המרקחת. כל שקל יוצא מפיתוח של תרופה חדשה.

לבריאות